פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמא ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
לפיכך הנותן שור לחבירו וא"ל: על מנת שתחזירנו, והקדישו והחזירו, הרי זה קדוש. אבל אם א"ל: על מנת שתחזירהו לי, אינו קדוש, שלא התנה עליו שיחזיר לו אלא דבר הראוי לו (שם). הגה: האומר לחבירו: שדה זו נתונה לך על מנת שתתן לי ר' זוז, ומת, בניו נותנין לו והמתנה קיימת, אע"ג דהאומר על מנת שתתן לי, לי ולא ליורשיו קאמר, שאני הכא דלא כוון רק שיתנו לו והרי נתנו (ב"י בסימן ר"ז בשם הרשב"א). המתנה עם חבירו לתת לו חפץ פלוני, יכול לתת לו דמי החפץא, מה שאין כן בתנאי בגיטין (רבינו ירוחם ני"א ח"א).
דמי החפץ בתנאי: גיטין עד,ב: קתני: אם אמר לה ע"מ שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, איצטליתי דוקא קאמר לה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תתן לו את דמיה... ההוא גברא דאמר ליה לאריסיה: כולי עלמא דלו תלת דלוותא ואכלי ריבעא, את דלי ארבעה ואכול תילתא, לסוף אתא מיטרא, אמר רב יוסף: הא לא דלה, רבה אמר: הא לא איצטריכא. לימא, רב יוסף דאמר כרבנן, ורבה דאמר כרבן שמעון בן גמליאל... רבה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן, עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא דלצעורה קא מיכוין, אבל הכא משום הרווחה הוא, והא לא איצטריך.
רא"ש[1],רי"ו,רמ"א: יכול לתת גם את דמי החפץ.
תרוה"ד,קצות,נתיבות: דוקא כשהחפץ לא קיים. בהמשך הגמ' שם נאמר: "אימור דאמר רשב"ג - היכא דליתיה בעיניה, היכא דאיתיה בעיניה מי אמר?", וכיוון שזוהי דעת רשב"ג כ"ש שכך יאמרו גם חכמים. הרא"ש שם כותב שיכול לקדש אשה במעמ"ל, ויחזיר מעות לנותן. וכותב הקצות שיכול למכור, לתת או להקדיש משום שאז החפץ כבר נחשב לא בעיין ויכול להחזיר לנותן את דמיו, אולם אם נשבע לנותנו או שהקדישו לצדקה (שאז יש עליו חיוב מטעם נדר, אך החפץ עדיין ברשותו) נחשב שהחפץ עדיין ברשותו וחייב לתת אותו בעצמו לנותן.
דמי החפץ במעמ"ל: רא"ש[2],ש"ך: גם במעמ"ל יכול להחזיר דמי החפץ.
ריב"ש: במעמ"ל חייב להשיב את החפץ עצמו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.