פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמא ט

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:40, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רמא ט

סעיף ט[עריכה]

כל הנותן מתנה על תנאי, בין שהתנה הנותן בין שהתנה המקבל, והחזיק המקבל וזכה בה, אם נתקיים התנאי נתקיימת המתנה, ואם לא נתקיים התנאי בטלה המתנה ויחזיר פירות שאכל, והוא שיהיה התנאי כראוי ע"פ מה שנתבאר בטור אבן העזר סימן ל"ח.

תנאי לטובת המקבל: קידושין כז,א: שני שטרות הן... ע"מ שתכתבו לו את השטר - חוזר בין בשטר בין בשדה.

רמב"ן הו"ד בר"ן: מוכח מכאן שגם אם התנה נותן לטובת המקבל הוי תנאי, אע"פ שבבני גד מדובר לטובת הנותן.

סמ"ע: לעיל בסימן רז,א הרא"ש והרמ"א חלקו על הרמב"ם והשו"ע וסברו שאם הנותן תנה לטובת המקבל הוי פיטומי מילי בעלמא. ומיישב שמדובר כאן בהתנו בתחילת המקח, שבכך לכו"ע התנאי מועיל. צ"ע הרי הרא"ש במפורש מתייחס לכך (הו"ד בב"י בסי' רמג,ז), והסביר שאכן התנאי כאן תופס רק לטובתו, שיוכל לחזור בו כל עוד לא ניתן השטר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.