פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמג טו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:40, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רמג טו

סעיף טו[עריכה]

קטן שנותנים לו צרור וזורקו, אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו. (ודוקא כשיש דעת אחרת מקנה לו, אבל במציאה, לא). (המגיד פרק ד' דזכיה ור"נ פרק התקבל). (ועיין לעיל סימן רל"ה). ואינו זוכה לאחרים. פחות מזה, לא לעצמו ולא לאחרים.

גיטין סה,א: אמר רבא, ג' מדות בקטן: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.

משנה בגיטין נט,ב: מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל, מפני דרכי שלום.

ר"ן,ב"י,רמ"א: מיישבים הסתירה שכשאין דעת אחרת מקנה הוי גזל רק מצד דרכי שלום, וכשיש דעת אחרת הוי גזל גמור. וכן סבר השו"ע כפי שמוכיח הש"ך מכך שבסי' ער,א כתב בסתמא שבמציאת קטן ליכא אלא משום דרכי שלום, ולא חילק בין קטן המבחין בין אגוז לצרור ללא מבחין.

ש"ך: מיישב שבמשנה מדובר על קטן שעוד לא מבחין בין אגוז לצרור. לדעתו אין חילוק בין יש דעת מקנה ללא. הש"ך כתב שאין לנו להמציא חילוק שלא נזכר בש"ס לגבי ענייננו.

בסודר ואגב: בב"ב קנו,ב יש תנא הסובר שזכין לקטן ואין זכין לגדול כיוון שיכול לזכות לעצמו. משמע שקטן לא זוכה לעצמו אף כשיש דעת אחרת מקנה? תוס' והר"ן בגיטין מיישבים שקונה רק כשמגיע החפץ לידו, אך בסודר (ר"ן - וכן באגב) שלא מגיע לידו אינו זוכה, כיוון שאינו יודע בדרכי הקנאה. הר"ן כתב שגם בפעוטות שמקחן מקח זה דוקא כשמחזיקים בהם, וכן ממכרם ממכר דוקא כשהקונה מחזיק בחפץ ברשות הקטן. ומביא שאחרים יישבו שבב"ב מדובר על קטן שאפילו לא נוטל אגוז וזורק צרור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.