פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמה יא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:41, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רמה יא

סעיף יא[עריכה]

זיכה לו על ידי אחר, וכששמע המקבל שתק, ואחר כך צווח ואמר: איני מקבלה, הרי זה ספק אם זה ששתק כבר רצה וזה שצווח חזר בו, או ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו. לפיכך אם קדם אחר וזכה בה לעצמו, אין מוציאים מידו שמא המקבל זכה, וכיון שאמר: איני רוצה בה הרי הפקירה, וזה שקדם ולקחה מההפקר, זכה. ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפסוה מיד זה שקדם וזכה בה, אין מוציאין מידם, שמא המקבל לא זכה, שכיון שאמר: איני רוצה, הוכיח סופו על תחלתו ולא קנה אותה, וברשות הבעלים הראשונים היא קיימה עדיין. וי"א שאם היתה מתנת שכיב מרע. כיון ששתק בשעה ששמע, קנה. הגה: לא ראיתי מי שמחלק כאן בין ש"מ לבריא, וגם אינו נראה לי לחלק בכך, מאחר שזיכה לו המתנה על ידי אחר, קנה בבריא כמו בש"מ, וכן דעת הרא"ש שזכה המקבל בכל ענין.

ב"ב קלח,א: תניא: הכותב נכסיו לאחר והיו בהן עבדים, ואמר הלה אי אפשי בהן, אם היה רבן שני כהן - הרי אלו אוכלין בתרומה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כיון שאמר הלה אי אפשי בהן - כבר זכו בהן יורשין; והוינן בה: ות"ק, אפילו עומד וצווח! אמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרו - דכולי עלמא לא פליגי דלא קני, שתק ולבסוף צווח - דכולי עלמא לא פליגי דקני, כי פליגי - שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח.

הלכה: גאונים,רמב"ם,שו"ע: להלכה הוי ספק. בחולין לט,ב מסופר על מעשה כעי"ז בקיסרי, ולא הכריעו כרבנן משום כבודו של רשב"ג ולא כרשב"ג משום כבודם של חכמים.

הגה"א,רא"ש: הלכה כחכמים. כן דייקו הסמ"ע והשלט"ג ברא"ש, מכך שהביא שתי הדעות ולא הזכיר את הסוגיא בחולין.

סמ"ע: הקשה למה לפי השו"ע אם חזר הנותן ותפס מהזוכה אין מוציאין מידו, הרי קיי"ל בספקות שלאחר שאחד תפס שוב אין מוציאין מידו, כמו שכתב השו"ע לגבי ההיא ארבא. ותירץ ששאני הכא שידוע שהוא הבעלים הראשונים, ואכן אם יחזור הזוכה ויתפוס ממנו לא יועיל.

ט"ז: בכל הספקות אפשר לחזור ולתפוס, ושאני ארבא שחכמים תקנו כדא"ג, והטעם בתקנה זו הוא שמסתבר שהצודק יתאמץ לתקוף ראשון, כי השני לא יטרח לתקוף מאחר וסובר שלמחר יביא חברו עדים ויוציא ממנו. א"כ לאחר שאחד תקף כבר מוכח שהוא הבעלים, ולכן שוב לא תועיל תקיפת חברו.

בשכ"מ: בה"ב ברי"ף וברא"ש,שו"ע: דוקא בבריא, אך במתנת שכ"מ כיוון ששתק בתחילה קנה.

רמב"ם,רמ"א ברי"ף וברא"ש,רמ"א: אין חילוק, גם בשכ"מ הוי ספק.

הרמ"א תמה שלא מצא מי שחילק. הסמ"ע מיישב את השו"ע שלדעתו הרא"ש פסק כחכמים שקנה, ומחלוקתם היא דוקא בשכ"מ, כפי שמשמע מלשון רשב"ג 'כבר זכו בהן יורשין', והרמ"א סבר שכיוון שחכמים לא חילקו, אע"פ שהובאו לפני רשב"ג, משמע שלדעתם אין חילוק. הש"ך חלק על יישובו. והט"ז כתב שנראה שזו ט"ס ומקום הי"א הוא בסעיף הקודם (אכן על המקרה שבסעיף הקודם כתבו הרי"ף והרא"ש שבשכ"מ מייד כששתק קנה, אף אם צווח קודם שבא לידו, ואז לאחר שצווח הוי הפקר - ועיין שם שהבאנו דבריהם).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.