פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמח ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:41, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רמח ב

סעיף ב[עריכה]

שכיב מרע שאמר: נכסי לך ואחריך לפלוני, והיה הראשון ראוי ליורשו, ופירש ואמר: לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה, השני קונה מה ששייר ראשון. לפיכך אם נתן המעות ע"י שליש, ואמר: תנו לבני שקל בכל שבת ולא משום ירושה אני נותנה להם והנשאר מהנכסים אחר מותם יהיה לפלוני, אין נותנים להם אלא שקל, אע"פ שאינו מספיק להם (וע"ל סימן רנ"ג סעיף ו'). (רמב"ם).

ב"ב קלו,ב: נכסי לך, ואחריך יירש פלוני, ואחריו יירש פלוני - מת ראשון קנה שני, מת שני קנה שלישי, מת שני בחיי ראשון - יחזרו נכסים ליורשי ראשון.

ב"ב קכט,ב: שלח רב אחא בריה דרב עויא, לדברי ר' יוחנן בן ברוקה: נכסי לך ואחריך לפלוני, וראשון ראוי ליורשו - אין לשני במקום ראשון כלום, שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק.

רשב"ם,בעה"מ: דוקא לשון "נכסי לך" מתפרשת כירושה בשכ"מ הנותן לראוי ליורשו, אך אם אומר בפירוש לשון מתנה, הוי מתנה גם בראוי ליורשו, ויש לה הפסק. ראיה - שנינו בברייתא בקכט,א "תנו שקל לבני בשבת... ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל".

גאונים,רמב"ם,שו"ע: גם בלשון מתנה הוי ירושה בראוי ליורשו, אלא אם פירש שאינו נותן משום ירושה או אם נתן המעות ע"י שליש, שאז המתנה עוד לא באה לידם ולכן יש לה הפסק. מיישבים שהברייתא עוסקת באמר בפירוש שאינו נותן משום ירושה או שנתן המעות ביד שליש. המ"מ הבין שהתירוץ הוא רק שפירש שאינה בירושה, והב"י כתב שלדעתו אלו שני תירוצים, וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב שנתן ע"י שליש או שפירש, אמנם בלשון השו"ע שינה ומשמע מלשונו כמ"מ, וצ"ע מדוע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.