פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:42, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנ ב

סעיף ב[עריכה]

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ולא שייר כלום, ואף על פי שקנו מידו, אם עמד ונתרפא לגמרי, המתנה בטלה ממילא. (ואפילו התנה בשעת המתנה שלא יוכל לחזור בו, אם עמד חוזר, אא"כ קנו מידוא) (תשובת רשב"א סימן תתקע"ה ותשובת רמב"ן סימן ו' וריב"ש סימן ר"ז). ואם לא נתרפא לגמרי, אלא ניתק מחולי לחולי, אם לא עמד ולא הלך ונשען על מקלו בשוק, מתנתו מתנה, (אף על פי שהלך בביתו על משענתו) (מרדכי פרק אלמנה ופרק מי שמת). ואם עמד בין החולי שצוה בו ובין החולי שמת ממנו, והלך נשען על מקלו, אומדין אותו על פי רופאים אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת, ואם לאו אינה מתנה. ואם הלך בשוק בלא משענת, אינו צריך אומד, אלא בטלו מתנותיו הראשונות.

משנה בב"ב קמו,ב: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת, לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת.

ב"ב קנא,ב: אמר שמואל: שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים, אע"פ שקנו מידו - עמד חוזר.

גיטין עב,ב: תנן: זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק וחלה ומת, אומדים אותו, אם מחמת חולי הראשון מת - ה"ז גט, אם לאו - אינו גט; וא"א אם עמד חוזר, למה לי אומדנא? הרי עמד! אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: שניתק מחולי לחולי. והא עמד קתני! עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר. והא הלך בשוק קתני! הלך על משענתו, והא קמ"ל, דהלך על משענתו הוא דבעינן אומדנא, אידך, אומדנא נמי לא בעינן.

רמב"ן: מדובר דוקא באומר בפירוש "אם מתי מחולי זה", אחרת - גם אם הלך על משענתו המתנה קיימת ואי"צ אומדנא.

רי"ף,רמב"ם,שו"ע: לאו דוקא.

א. התנה בפירוש: הטעם שתנאו לא מועיל הוא שמתנת שכ"מ היא תקנה מדרבנן כדי שלא תיטרף דעתו, ואם נתרפא יש לו זמן לתת בלא שתיטרף דעתו, ולכן כאן לא תיקנו.

מחילת חוב: סמ"ע - גם במחילת חוב אם נתרפא בטלה המחילה, למרות שמחילה אי"צ קנין, כי גם כאן שייכת האומדנא שנתן רק על דעת שימות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.