פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
הסומא או הפסח או הגדם או החושש בראשו או בעינו או בידו או ברגלו וכיוצא בהם, הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו וממכרו ומתנותיו. אבל החולה שתשש כח כל הגוף, וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק, והרי הוא נופל על המטה, הוא הנקרא שכיב מרע. (רמב"ם). אע"פ שלא אמר שמצוה מחמת החולי (ב"י בשם תשובת רשב"א). וי"א דוקא ג' ימים הראשונים דינו כשכיב מרע, אבל לאחר ג' ימים, או שקפץ עליו החולי אפילו תוך ג', דינו כמצוה מחמת מיתה שיתבאר לקמן סעיף ז' וסעיף י"ז (טור בשם הרא"ש ועיין בב"י).
לאחר ג' ימים: רמב"ם,שו"ע: אין חילוק, דינו כשכ"מ.
רא"ש,רמ"א: נחשב כמצווה מחמת מיתה, שאפילו אם נתן מקצת נכסיו הוי מתנת שכ"מ. מקור - ירושלמי פאה: איזהו שכ"מ כל שלא קפץ עליו החולי, דרך ארץ הקרובים נכנסים אצלו מיד והרחוקים אחר שלושה ימים. ואם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסים מיד.
קפץ עליו חולי: רמב"ם,רא"ש,רמ"א - נחשב כמצווה לאחר מיתה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.