פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
המפרש בים והיוצא בשיירא והיוצא בקולר והמסוכן, והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חליו, כל אחד מארבעתם כמצוה מחמת מיתה, והרי דבריו ככתובים וכמסורים דמו, ומקיימים אותם אם מת. ואם ניצל ועמד, אפילו קנו מידו במקצת, חוזר כדין כל מצוה מחמת מיתה.
גיטין סה,ב: בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר, ואמר כתבו גט לאשתי - הרי אלו יכתבו ויתנו, חזרו לומר: אף המפרש, והיוצא בשיירא; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.
רי"ף,רמב"ם,רמב"ן,שו"ע: בכל ארבעת מקרים אלו הוא נחשב כמצוה מחמת מיתה. בשו"ת אבקת רוכל ובערוה"ש כתבו שדוקא בנותן יום או יומיים קודם שיוצא לחו"ל, אך קודם לא. ובספר ארץ חיים משמע שצריך להזכיר בשטר שעומד לצאת לחו"ל, והביא שהסכימו לכך הב"י וגדולי דורו.
רא"ש,ר' יונה,רשב"א: רק היוצא בקולר והמסוכן. הרא"ש מסביר שמפרש ויוצא בשיירה הם בהולים מחמת טרדת הדרך, ולכן לענין גט אנו אומרים שמחמת בהילותם לא סיימו דבריהם לומר 'ותנו', אך מצד שני הם יצאו מדעתם ובכונתם לחזור, ולכן לענין מתנת שכ"מ איננו תולים שנתנו רק על דעת שימותו. הנימוק"י עונה ע"כ שהם מסופקים אם ישתקעו שם, ולכן נותנים ממונם, ולפיכך אם בסוף חזרו ולא השתקעו יכולים לחזור.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.