פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ יט

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:42, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנ יט

סעיף יט[עריכה]

הא דאמרינן שאפילו הגיע השטר ליד המקבל לא קנה אלא אם כן ייפה כחו, דווקא כשאין השטר כתוב בלשון צוואה אלא בלשון מתנה, שכתוב בו: שדי נתונה לך, ומסר השטר לידו, דאז הוי מסירת השטר כמו קנין וצריך יפוי כח. אבל אם השטר כתוב בלשון צוואה, כדרך שמצוה אל ביתו, שאז אינו עומד אלא לראיה, אם הגיע ליד המקבל מחיים, קנה. (רא"ש). (וכן אם כתב בכתב ידו: שדי נתונה לפלוני אינו אלא כצוואה דעלמא וקנה בלא יפוי כחא) (ב"י בשם רבינו ירוחם).

הסמ"ע כתב שלפי הרא"ש והטור גם כשעשו קנין אלא שלא כתבוהו בשטר קנה, אם הגיע לידו בחיים. ואילו הב"ח, הש"ך והנתיבות כתבו שהלכה כשו"ע שלא קנה.

כתב בכת"י: הסמ"ע מסביר (לפי פשט הסמ"ע) שאין כאן גילוי דעת שרוצה להקנות בקנין, בגלל שכתב 'לפלוני' ולא 'לך', אולם הנתיבות מסבירו ע"פ דבריו בפרישה, שהנקודה היא שכתב בכת"י ולא ציוה לעשות שטר בעדים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.