פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנג ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנג ח

סעיף ח[עריכה]

שכיב מרע שאמר: תנו ק"ק זוז לפלוני בני כראוי לו, או לאשתי כראוי לה, או לבעל חובי כראוי לו, נוטלים ק"ק זוז עודף על חלק הבכורה והכתובה והחוב. ואם אמר: תנו ק"ק זוז לבני בבכורתו, או לאשתי בכתובתה, לא יטלו שניהם אלא אחד מהם, וידן על העליונה, אם ק"ק זוז יותר נוטלים ק"ק זוז; ואם הבכורה והכתובה יותר מק"ק זוז, נוטלים אותה. אבל אם אמר: תנו ק"ק לבעל חובי בחובו, אין לו אלא חובו^א (ב"ב קלח,א). (ואם אמר: ר' זוז לבני פלוני שהוא פשוט בירושתו, אין לו אלא ר' זוז^ב) (טור) ואם לא אמר לא כראוי לו ולא בבכורתו ולא בכתובתה ולא בחובו, בכולם ידם על העליונה. ואפילו בבעל חוב, אם אמר: תנו ק"ק זוז לפלוני בעל חובי, רצה נוטלן רצה נוטל חובו. ויש חולקין ואומרים שאם אמר סתם: לבני פלוני, או לאשתי (או לפלוני בעל חובי) (טור), מתנה נתן להם יתר על הראוי להם; ואם אמר: לבני בכורי דינו כאילו אמר: בבכורתו, מדהזכיר בכורה. הגה: וסברא הראשונה נראה עיקר^ג. וכל זה דלא אמר דנותן במתנה, אבל אם אמר בפירוש: אני נותן במתנה ר' זוז לפלוני בעל חובי, או לאשתי, נוטלין מלבד מה שחייב להן (ריב"ש סי' ת"פ). מי שאמר בתו תטול בנכסיו כך וכך, ולא הזכיר לצורך נישואיה, נוטלת המתנה מלבד עישור נכסים שלה (ב"י סימן ר"ן בשם הרשב"א).

א. לבע"ח בחובו: גירסת רי"ף,רמב"ם,שו"ע: אין לו אלא חובו. הטעם - אם יטול יותר מיחזי כריבית. וכשאומר 'כראוי לו' לא נראה כריבית משום שמגלה דעתו שבגלל שאוהבו נתן לו ולא בגלל ההלואה.

גירסת הרא"ש: ידו על העליונה, כמו בבכור ובאשה.

ב. ב"ח,סמ"ע - אין הכונה שאומר "לבני פלוני, שהוא פשוט בירושתו", כי מקרה זה הוא בעצם המקרה של אמר סתם, ואין סברא לחלק בין בן פשוט לבכור, אשה ובע"ח, אלא מדובר שאמר "לבני פלוני בירושתו" והגמרא ציינה שמדובר בבן פשוט. מקרה זה זהה למקרה שאומר "בבכורתו", אלא שבבכור, אשה ובע"ח אינו רשאי לפחות מהראוי להם, ולכן ודאי היתה כונתו שידם על העליונה, משא"כ בפשוט שרשאי לפחות ואולי זו היתה כונתו, ולכן מקבל רק את המאתיים משום המע"ה. מלשון הסמ"ע משמע שודאי כונתו היתה לפחות (וזו הסיבה שלא מקבל יותר, ולא מצד המע"ה).

ג. אמר סתם: רשב"ם,רשב"א,רמ"א: יד המקבל על העליונה, ועליו לבחור אם לקבל את המתנה או את הראוי לו ללא המתנה.

רא"ש,רמ"ה: זוהי מתנה בנוסף למה שראוי לו. אמנם כשאומר 'לבני בכורי' הרא"ש מודה, כי משמע שהתכוון לתת בבכורתו.

שו"ע: סתם כרשב"ם וי"א כרא"ש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.