פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנג כט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כט[עריכה]
שכיב מרע שאמר: נכסי לטוביה, ומת, ובא אחד ששמו טוביה ואמר: אני הוא, נוטלן (ואפילו אם יש טוביה אחר שראוי להסתפק בו, אין ממתינין לוא) (טור,רא"ש). ואם הוחזק שמו רב טוביה, אינו נוטלן. ואם היה השכיב מרע גס בו וקורא אותו בשמו, נוטלן. באו שנים לתבוע וכל אחד מהם הוחזק שמו טוביה, אם היה אחד מהם ת"ח, קודםב. (אא"כ ידוע שדעתו יותר קרובה על שכינו או קרובו ששמו כך) (טור). אין בהם ת"ח, והיה אחד מהן שכן או קרוב, הוא קודם. היה אחד שכן ואחד קרוב, שכן קודםג. שניהם קרובים או שניהם שכנים או שניהם תלמידי חכמים, יעשו הדיינים כמו שיראה להם, כל מי שדעתם נוטה שעל זה אמר נותנים לוד. וכן אם היו רבים (כתובות פה,ב). (והאי שכן, לא בשכן הדר אצלו, אלא בשכן חבירו הרגיל אצלו במשא ומתן) (טור,רא"ש). והא דאומדין דעת הנותן היינו דוקא בנותן להם מתנה, אבל אם אמר שחייב לטוביה ובאו שנים שוין, יחלוקו ביחדה, דהא ליכא אומדנא מאחר שחייב להן (ר"ן פ' הכותב).
א. הרא"ש מסביר שודאי זה שבא תחילה ידע שהיתה דעתו קרובה אליו ונתן לו, ולכן מיהר לבוא. הסמ"ע מבאר שלא חיישינן לרמאי שיקדים, משום שהוא יפחד שמא יבוא אח"כ אחר ויוכיח שהוא יותר קרוב.
ב. ת"ח: הגמרא מנמקת שאדם מצדיק מעשיו בשעת מותו, ומצוה יותר גדולה להנות ת"ח מנכסיו.
ג. קרוב הראוי ליורשו: טור בשם י"א,ש"ג,ש"ך: מדובר דוקא בקרוב שאינו ראוי ליורשו, אך אם ראוי, ודאי התכוון אליו.
טור: אם ראוי כ"ש שלא התכוון אליו, כי א"כ לא היה צריך לצוות אלא היה יורש ממילא.
שבו"י: דחיית הטור אינה ברורה, אך לא מצאנו חילוק זה בש"ס וגם השו"ע והאחרונים סתמו, ולכן הלכה כטור.
ד. שודא: ר"ת,רא"ש: הדיין נותן למי שרוצה.
רש"י,רמב"ם,טושו"ע: הדיין נותן למי שנראה לו יותר שהשכ"מ נתן לו.
ש"ך: מדובר כשאין יורשים או כשהם רוצים לקיים ולתת או כששני הקרויים יוסף עושים הרשאה ביניהם, אחרת היורשים יכולים לסלק כ"א מהם מטעם המע"ה.
נתיבות: דוקא בחוב יורשים יכולים לסלק מטעם המע"ה, אך בפקדון לא (כי הוא כלל לא שלהם, משא"כ בחוב שיש עליהם שעבוד הגוף).
ה. במחזיר מלוה ופקדון: ר"ן,רמ"א: יחלוקו. הר"ן הקשה על הגמרא בכתובות מתוספתא האומרת שהאומר תנו מאתים דינרים ליוסף בן שמעון, לא אומדים מי אוהבו אלא חולקים, ומתרץ ששאני מלוה ופקדון שלא לוקחים דוקא מהחבר הקרוב, ודוקא מתנה נותנים לקרוב.
סמ"ע: גם כאן מדובר דוקא כשבאו יחד. כך פירש את דברי הרמ"א "ובאו שנים שוים", אולם הע"ש פירשם שבאו שניים עם אותו שם (הסמ"ע כתב שזה פשיטא ולא היה צריך להיכתב).
ש"ך: שודא, כמו במתנה. מהלשון 'תנו' שבתוספתא משמע שמדובר במתנה, וכן הבין הנמוק"י, וצריך ליישב שהתוספתא סברה כמ"ד יחלוקו (גם במתנה), שהרי הגמרא אמרה שיש מחלוקת תנאים בכך, אולם להלכה קיי"ל כמ"ד שודא, וה"ה במלוה ופקדון.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.