פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנה ה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:43, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנה ה

סעיף ה[עריכה]

שכיב מרע שהודה שיש לפלוני בידו מנה, ואמרו יתומים: חזר ואמר לנו אבינו: פרעתיו, נאמנים, ונשבעים על זה היסת. אבל אם אמר: תנו, ואמרו יתומים: חזר ואמר לנו אבינו: פרעתיו, אינם נאמנים. (ב"ב קעה,א).

הרמ"ה ביאר שמדובר דוקא באמר אביהם שחזר ופרע לאחר הודאתו, אך אם אמר שנזכר שפרע וטעה בהודאתו, אינו נאמן גם כשלא אמר תנו (ומדובר שההודאה היתה בפני עדים). ור"י ביאר שמדובר באמר שטעה בהודאתו, אך אם אמר שפרע לאחר הודאתו, נאמן גם כשאמר תנו. השו"ע העתיק את דברי הגמ' ולא פירש, והסמ"ע הבין מסתימתו שלענין הרישא (כשלא אמר תנו) פסק כר"י ולכן סתם שתמיד נאמן (בין אמר שטעה ובין אמר שפרע אח"כ) ואילו לענין הסיפא (כשאמר תנו) פסק כרמ"ה ולכן סתם שתמיד אינו נאמן, ונשאר בצ"ע. הש"ך כתב שהשו"ע לא נכנס למחלוקת זו, ולכן סתם כלשון הגמ'. להלכה פסק הש"ך כר"י.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.