פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנז א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:43, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנז א

סעיף א[עריכה]

הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, הרי הגוף של בן מזמן השטר, והפירות לאב עד שימות, לפיכך האב אינו יכול למכור מפני שהם נתונים לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב (משנה בב"ב קלו,א). הגה: המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו, או לאחר שלשים יום, לא קדיש כלל, דהא אי אפשר לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן, דהא קא אכיל פירות של הקדשא (תשובת רשב"א סימן תקס"ג). הכותב כל נכסיו לאחד מהיום ולאחר מיתהב, צריך למכרן ולקנות בדמיהן קרקע ולאכול מהן פירות, כדין בעל בנכסי אשתו, אלא א"כ התנה לעשות בנכסיו כל ימי חייו כפי מה שירצה (נ"י פרק י"נ).

א. מקדיש: נימוקו של הרשב"א הוא שלא יתכן שאילן חולין יינק משדה הקדש, וכיון שכן צריך לומר או שההקדש בטל או שהשיור בטל, ואומרים שההקדש בטל מכיון שמעמידים את הממון בחזקת בעליו. הקצות כותב שטעם זה שייך רק בהקדש לבדק הבית, אולם הקדשות שלנו הם לעניים, ושם אין בעיה שיינק אילנו מהשדה שהרי היא חולין, וכן כתב גם רי"ו, וא"כ לא היה לו לרמ"א להביא דין זה.

ב. צריך להוסיף כאן "ויש בהם מטלטלין או חובות" (סמ"ע ע"פ לשון הנימוק"י).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.