פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנח ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:44, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנח ב

סעיף ב[עריכה]

וכן אם יש בו קנין, קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן (גמ' שם). הגה: דכל קנין מעכשיו הוא. והא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו, היינו בכותב לו: לאחר מיתה, אבל בכותב לו: לאחר שלשים יום, אין אומרים זמן של שטר מוכיח עליו; ולכן אם מת נותן או המקבל תוך ל', בטלה המתנה. והוא הדין דנותן יכול לחזור תוך ל'א (טור בשם הרמ"ה). והא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו, היינו שצוה הנותן לכתוב זמן, או שצוה לעדים לעשות שטר מעליא; אבל צוואה שלא נכתב בה זמן, רק לזכרון בעלמא, אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו (בית יוסף בשם רשב"א ותשובת רמב"ן סימן ו' ומהרי"ק שורש צ"ד). ויש אומרים דלאו דוקא זמנו של שטר, אלא בעל פה נמי הזמן מוכיחב (ר"ן ס"פ מי שאחזו).

א. רמ"ה - בכותב לאחר מיתה אי"צ לכתוב תאריך, ומכך שכתב מוכח שהתכוון להקנות מהיום ולאחר מיתה, אך בכותב לאחר ל' יום לא שייכת סברא זו, שהרי צריך לכתוב את התאריך כדי שידע ממתי למנות ל' יום.

ב. בעל פה: הסמ"ע פירש שציוה לעדים לזכור את התאריך, ואילו הש"ך פירש שזמן הכתיבה כתוב בשטר אלא שכתוב בסתם שנותן לו מתנה ולא מפורש מתי זמן הנתינה, ובע"פ מתנה שינתן לאחר מיתה. ובמקרה של הסמ"ע מסתפק לדינא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.