פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנט ב

סעיף ב[עריכה]

בד"א, במקום שהוא חייב להשיב משם, ובמקום שראוי להסתפק בה באבידה, ושתהא בענין שמוכח שהיא אבידה ושלא תהיה מדעת, ושיהיה בה שוה פרוטה, ושיש סימן בגופה או במקומה^א, ושהיה מטפל בה אם היתה שלו, ושתהיה של מי שחייב להשיב אבידתו; אבל אם חסר אחת מכל אלו, אינו חייב להשיב אבידתו.

א. סימנים דאוריתא או דרבנן: הגמרא כז,א נשארה בכך בספק, אולם בחולין עט,א לכאורה פשטה שדאוריתא. רש"י דימה הסוגיא שם לענין מציאה, אולם הרמב"ן והקצות חילקו שיש שתי מטרות בסימנים: לודא שאינו שקרן, ולודא שאין זה של אחר שגם ממנו אבד. לענין זיהוי החפץ אכן נפשט שדאוריתא, אולם לענין חשש שקר, שיש חשש שראה החפץ אצל חברו או שניחש כסומא בארובה, נותרנו בספק. מסוגיתנו עולה שיש שלוש רמות של סימנים, ובמובהקים מאוד פשוט שהוי מדאוריתא. הקצות מחדש שזה נכון דוקא לענין הכרת מת ששם הענין הוא זיהוי החפץ, אולם להשבת גט אשה שחיישינן למשקר אין חילוק.

סימנים להוציא: קצות: מסתפק אך נוטה לומר שלא מועיל להוציא חוץ מקרקע ששם אין מוחזק אלא רק מ"ק, וחוץ ממקרה שעדים ראו שהפקיד אצלו חפץ בסימן זה, וכעת רואים חפץ בסימן זה בידו^[1].

ש"ך: מועיל (סימן רצה,א).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]