פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצא כה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כה[עריכה]
מעשה באחד שהפקיד כשות אצל אחר, והיה לשומר כשות אחרים, ואמר לשמשו: מזה הכשות תשליך לתוך השכר, והלך השמש והשליך מכשות של פקדון, אמרו חכמים השמש פטורא שהרי לא אמר: מזה תשליך ומזה אל תשליך, ודימה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד על זה; וכן בעל הבית פטור, שהרי אמר לו: מזה השלך, ואינו משלם אלא דמי מה שנהנה בלבד. לפיכך אם נעשה השכר חומץ, פטור מלשלם. בין כך ובין כך חייב השומר בשבועה שכך אירע, וכן כל כיוצא בזה. ואם היה כשות הפקדון רחוק ממקום הטלת השכר, ושלו קרובב, ושהה השליח לבא, והיה שם בעל הבית ולא אמר ליה דבר, חייב, לפי שכשראה אותו שוהה הוה ליה להעלות על דעתו קודם שישליכנו לתוך השכר שממקום רחוק הביאו. ואם היה ש"ש, יש מי שאומר שבין כך ובין כך חייב, שהוה ליה לפרש ולומר: לא תשליך מזה. (ר"ן,נימוק"י).
א. תוס' בב"מ: השמש פטור דוקא כששניהם מין אחד, וכן דוקא כשהיו בבית אחד (לגבי בית – מוכיח זאת ממעילה).
ש"ך: אף בשני בתים, ושאני מעילה שחייבים עליה אף בשגגה. ועוי"ל ששם חייב בגלל שהמשלח הזכיר לו חלון (וא"כ מוכח שכוונתו בדוקא), וכ"כ תוס' בגיטין.
ב. כששלו קרוב, אך אמר לו מזה ולא מזה: סמ"ע,ש"ך: השולח פטור. סמ"ע – מהטעם ששהה לבד אין לחייב, כי יכול לתלות באירע לו עיכוב בדרך.
כששלו רחוק יותר: ב"ח,סמ"ע: כ"ש שחייב, כי השולח מרגיש שהגיע מוקדם, וכאן גם לא שייך לתלות בעיכוב שאירע לו.
ש"ך: אינו מוכרח, אפשר גם לומר להפך, שכאן הו"ל כאומר הטל מזה ולא מזה, דאל"כ למה הטריחו ללכת לרחוק. נתיבות - ומ"מ השולח לא נפטר כי מרגיש שהקדים, ולכן כשאין לשליח לשלם, המשלח חייב.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.