פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצג א

סעיף א[עריכה]

אין המפקיד יכול לתבוע הפקדון אלא במקום שהפקידו לשם^א, שאם הפקידו אצלו בטבריא אינו יכול לתובעו בצפורי. אבל בכל מקום שירצה הנפקד להחזיר למפקיד פקדונו, צריך לקבלו^ב. אפילו נתנו לו בעל כרחו חשיבה נתינה, ופטור. (ודווקא שנתנו לו. אבל אם אמר להביא לו והמפקיד הלך לו, חייב הנפקד^ג) (מרדכי פרק מי שאחזו). ואם הפקידו אצלו לזמן ידוע, אינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן^ד.

א. מפקיד התובע: בריתא בב"ק קיח,א: מלוה ניתנה להיתבע בכל מקום, אבידה ופקדון לא ניתנו להיתבע אלא במקומו.

ש"ך: מדובר שיש לו מעות אחרים או כלי כיו"ב, ובמלוה יכול לתובעו כיון שלהוצאה ניתנה.

בעל התרומות: מדובר (בפקדון) שטוען אולי החפץ בידו, ואינו יכול לחייבו שבועה שאינו בידו, ואילו במלוה יכול להשביעו שאין סיפק בידו לפרוע חובו.

ש"ך: יש ט"ס בדבריו, וצ"ל שטוען ברי שהחפץ בידו או שסיפק בידו, וע"כ אומר שאולי בפקדון לא יכול להשביעו היסת, כי מסתמא לא הביא עימו ואינו בידו. ואין כונתו להסביר הבריתא, אלא רק לפסוק דין לימינו, שהרי בזמן הבריתא טרם נתקנה שבועת היסת. וא"א לפרשו ללא תיקון לשונו, כי בטענת שמא אין שבועת היסת, ותקנת הגאונים להישבע אף בשמא שאין סיפק בידו, היא רק על כך שאין בידו כלל, אבל לא על כך שאין בידו כרגע במדבר.

ב. נפקד המחזיר: משנה בב"ק קיח,א: הפקיד אצלו בישוב, לא יחזיר לו במדבר.

תוס',רא"ש,רמב"ם,שו"ע: משמע שבישוב יכול להחזיר בכל מקום.

ג. כשהמפקיד אמר להביא הפקדון: סמ"ע: פטור הנפקד מאחריותו, לא גרע משלח המפקיד שליח לקחתו ונאנס ביד השליח.

ע"ש,קצות: חייב, שהרי אפילו אמר לנפקד שלח ביד עבדך הכנעני חייב (ב"מ צט), כ"ש כשאמר לנפקד שיביא בעצמו. הע"ש עצמו פירש כך את דברי הרמ"א כאן, אולם הסמ"ע דחאו שמוכח מהמרדכי, שהוא מקור הדברים, שמדובר באמר נפקד למפקיד.

נתיבות: יישב הסמ"ע שכשא"ל שיחזירו, הו"ל כקובע זמן לשמירה רק עד שיביאנו לשם.

ד. ראב"ד,מ"מ,שו"ע: הנפקד לא יכול להחזיר בתוך הזמן.

ריטב"א: הרי פועל חוזר בו בחצי היום?

קצות: שומר שונה מפועל, כיון שנכסיו משתעבדים לשלם אם יגנב וכד'. ואפילו החזירו לבעלים תוך זמנו, אם החזירו בע"כ, עדיין חייב הוא בכל האחריות, ואם ברצון, נפטר הוא מפשיעה כיון שהבעלים לא גרע מש"ח^[1].

גליא מסכת,סמ"ע רצב סקט"ז: המפקיד רשאי לתבוע פקדונו תוך הזמן.

נמוק"י בשם ר"ן: אינו רשאי (מדובר שם על ש"ש). בקצות שז סק"ז מובא שהנימוק"י אמר זאת בשם הרמב"ן. אולם בנימוק"י (ב"מ נז,א) כתוב זאת בשם הר"ן.

נראה שהסמ"ע עוסק דוקא בש"ח ולא נחלקו, אע"פ שבנ"י הביא שי"מ שאף מפקיד לש"ש חוזר בו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]