פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצה ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:47, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצה ג

סעיף ג[עריכה]

יש מי שאומר שאפילו היה הדבר המופקד או המושכר או השאול שוה פרוטה, הרי השומר נשבע עליו ואין אחד מהשומרים צריך להודאה במקצת ולא לכפירה במקצת. ורבו החולקים עליו במה שכתב שאפי' היה הדבר המופקד שוה פרוטה נשבע עליו, ואומרים שצריכים כפירה שתי כסף.

ערוב פרשיות: בב"ק קו,ב, נחלקו האמוראים, לרמי בר חמא נשבעים שבועת השומרים רק כשיש הודאה במקצת וכפירה במקצת, שנאמר "כי הוא זה", ור' חייא בר יוסף חולק וסובר שערוב פרשיות כתוב כאן.

שתי כסף: רמב"ן,רא"ש,בעה"מ,ר"ן: גם בשבועת השומרים צריך כפירת שתי כסף (ש"ך – ובכלים ש"פ).

סמ"ע: הכוונה לתביעת שתי כסף (אף אם מודה שהופקד אצלו, אך טוען שנאנס).

ר"י מיגש,רמב"ם: רק בשבועת מו"ב, שכן ערוב פרשיות כתוב כאן (ש"ך – ובכלים אפי' פחות מש"פ).

שו"ע: יש מי שאומר שאי"צ ורבו החולקים, וכן בב"י כתב שראוי לדון כדבריהם כי המה הרבים והאחרונים, אמנם בסי' פח סתם שאי"צ.

סמ"ע: סמך שם על פסיקתו כאן, לפי שכאן גוף הדין.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.