פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שא א

סעיף א[עריכה]

ג' דינים האמורים בתורה בארבעה שומרים, אינם לא בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות ולא בנכסי עובדי כוכבים^א ולא בהקדשות של מזבח או של בדק הבית. שומר חנם אינו נשבע, נושא שכר או שוכר או שואל אינם משלמים, ומכל מקום שומר שכר מפסיד שכרו^ב עד שישבע ששמר כראוי. וכן פטורים אף מפשיעה (והכי קיי"ל). ויש מחייבים בפשיעה^ג. וכל אלו, חוץ מן ההקדשות^ד, פטורים אפילו משבועה שאינם ברשותו^ה. הגה: ועיין לעיל סימן ס"ו סעיף ל"ט. שומר שמסר לשומר בדברים אלו, חייב, דגרע מפשיעה (הרא"ש כלל ל"ט סימן ב'). ויש חולקין^ו (מהרי"ק שורש ו' ועיין בר' ירוחם נ"ל ח"ב). השואל בית ונשרף, פטור לשלם, דה"ל קרקעות (מרדכי פ' הדיינים ושם בתוספות).

משנה בב"מ נו,א: העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות... שומר חנם אינו נשבע, נושא שכר אינו משלם.

רא"ש,נמוק"י: ה"ה לשואל, ולא נכתב במשנה משום שבהקדש לא שייך שואל.

א. נכסי עכו"ם: מכילתא,רמב"ם: אין עליהם דין שומרים, לפי שנאמר "רעהו".

ב. ש"ש מפסיד שכרו: מוכח מב"מ נח,א: הגמ' מקשה על המשנה "ורמינהו: בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו... נשבעין", ועונה "אמר שמואל: הכא בנושא שכר עסקינן, ונשבעין ליטול שכרן".

שמר על כמה חפצים או כמה ימים ופשע באחד מהם: בית דוד: בכמה חפצים מאבד כל שכרו, אך בימים מאבד רק שכר אותו היום.

תומים,רש"ש: גם בימים, אם שכרו לשבוע וכד' מאבד הכל, אמנם אם שכרו לפי ימים מאבד רק שכר אותו היום.

ג. פשיעה: רמב"ם,רש"י: חייבים, פושע הוא מזיק. ראיה – לגבי ש"ח נאמר במשנה שאינו נשבע, ולא נאמר שאינו משלם. דחיית הרמב"ן: המשנה כתבה רק מה שנזכר בתורה, ובש"ח לא נזכרו תשלומים.

רי"ף,רא"ש,ראב"ד,רמב"ן,רשב"א: פטורים. ראיה א – פשיעה בבעלים פטור למרות שמזיק בבעלים חייב, א"כ פושע אינו מזיק^[1]. ראיה ב - רואים בב"ק צג,א שבצדקה פטור אפילו בפשיעה^[2].

שו"ע: פטורים ויש מחייבים.

רמ"א,פנ"י: פטורים.

ש"ך: חייבים.

זכרון יוסף,שב יעקב: ספיקא דדינא ואין מוציאים מהמוחזק.

נתיבות: גם למחייבים - רק מי שקיבל לשמור ופשע נחשב מזיק, אבל אדם אחר או שומר שלא עשה משיכה לא, שהרי אפילו הפורץ גדר בפני בהמת חברו פטור. וגם לפוטרים - דוקא כשנתרשל בשמירה, אבל אם הניחו ברה"ר שהוא מקום הפקר הנחשב אבדה מדעת, הוי מזיק גמור.

ד. שבועה בהקדש: ב"מ נח,א: אמר ר"א, שבועה זו תקנת חכמים היא, שלא יהו בני אדם מזלזלים בהקדשות.

הגה"מ,ב"י,סמ"ע: ודוקא בהקדש גמור, אך בשל עניים לא חששו. ובד"מ כתב הטעם שזהו ממון שאין לו תובעים.

ה. שבועה שאינה ברשותו: ראב"ד,ר"ן: צריך להישבע. ר"ן - כיוון ששבועה זו תנאים תקנוה שמא נתן עיניו בה.

רשב"א,רמב"ם,שו"ע צה,ד: לא צריך להישבע.

ש"ך סו,לט: הרמב"ם פטר אף משבועת שאינה ברשותו שמדרבנן אולם הרשב"א עסק בשבועה שמדאורייתא ורק ממנה פטר ויתכן שלא נחלק עם הר"ן כיוון שהוא עסק בדאורייתא והר"ן בדרבנן, וכן פסק הש"ך, ואילו הראב"ד חייב אף בדאורייתא. השו"ע בסי' צה,ד פסק שפטור אף מהיסת וא"כ מוכח שפוסק כרמב"ם.

נמצא שיש שלוש שיטות: ראב"ד: חייב אף בדאורייתא^[3].

רשב"א,ר"ן,ש"ך: פטור בדאורייתא וחייב בדרבנן. הר"ן עצמו הבין שהרשב"א פטר אף בדרבנן ולכן חלק עליו.

רמב"ם,שו"ע: פטור אף בדרבנן.

ו. בשומר שמסר לשומר: מהרי"ק: פטור.

שו"ת הרא"ש: חייב, דהוי כאילו השליכו לנהר.

ד"מ: הרא"ש עסק בשומר שמסר לשומר, וחולק על המהרי"ק. וברמ"א פסק: חייב ויש חולקים.

ש"ך: הרא"ש עסק בנתן לשני לגמרי, ובמסר לשמור מודה למהרי"ק (שהרי כתב בפרק המפקיד ששומר שמסר לשומר, אפילו פשיעה לא הוי).

נתיבות: אינם חלוקים. ברא"ש כתוב בפרוש שמסר לשמור, אך הוא עסק במקרה שקיים חשש שעדיין החפץ נמצא בידי השני, ובמקרה כזה נחשב הראשון מזיק, כיון שעשה מעשה בגוף החפץ וע"י מעשה זה אבד. אמנם המהרי"ק עסק במקרה שידוע שנאנס אצל השני, וא"כ לא ע"י מעשה של הראשון אבד, אלא ממילא, ולכן אינו נחשב מזיק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]