פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שג יד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:48, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שג יד

סעיף יד[עריכה]

העלה לראשי הצוקין, או שעלתה מאיליהא והוא יכול למונעה ולא מנעה, אף על פי שתקפתו ונפלה ומתה או נשברה, חייב, שכל שתחלתה בפשיעה וסופו באונס, חייב.

משנה בב"מ צג,ב: עלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס, העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס.

בב"מ לו,ב אביי נאלץ להעמיד את הרישא בתקפתו ועלתה, ולסבור שעליו להתנגד ולא לתת לה לעלות מעצמה (בעקבות שיטתו שפשעה בה ויצאה לאגם ומתה חייב). הרי"ף והרמב"ם פסקו להלכה שרק בתקפתו ועלתה פטור, והקשה הראב"ד שהרי קיי"ל כרבא, ולפיו אין צריך כל הזמן לאוחזה בזנבה כדי שלא תעלה. ותירץ הרמב"ן ששם הגמ' תלתה זאת במחלוקת אביי ורבא בגלל שהם נחלקו שם אליבא דרבה, ולדעת רבה ש"ש ששמר כדרך הרועים פטור, אך לדידן שקיי"ל שחייב, אף לרבא צריך כל הזמן לשומרה שלא תעלה.

השו"ע פסק עפ"י תירוץ הרמב"ן, ולכן לגבי ש"ח כתב שפטור אף כשעלתה מאיליה, ואילו בש"ש פטור רק כשתקפתו ועלתה.

א. עלתה מאיליה: נתיבות - הרי תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס פטור (סע' י)? צ"ל שבמקרה שלולא הגו"א ודאי לא היה קורה האונס - חייב (נחשב כתחילתו וסופו בגו"א).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.