פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שד ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שד ה

סעיף ה[עריכה]

הסבל ששבר חבית של יין לחנוני ונתחייב לשלם, והרי הוא שוה ביום השוק ד' ובשאר ימים ג', אם החזירו ביום השוק חייבים להחזיר חבית של יין או ישלמו לו ארבע, והוא שלא היה לו יין למכור ביום השוק, אבל אם היה לו יין, מחזירין לו שלשה. ואם החזירו לו בשאר ימים, מחזירין לו שלשה ומנכין לו בכל זמן טורח שהיה טורח במכירתה ופגם הנקב שהיה נוקב החבית, וכן כל כיוצא בזה. הגה: גם זה ל' הרמב"ם ודעתו, אבל רוב המפרשים חולקים וסבירא להו בהפך שאם שבר בשאר הימים משלם ג', ואם שברו ביום השוק, אם בא לפורעו בשאר הימים צריך ליתן לו ארבע ואינו נפטר אם רוצה ליתן לו חבית אחר של יין, אבל אם בא לפרוע ביום השוק יכול להחזיר לו חבית אחר של יין, והוא שאין לו יין אחר למכור בשוק, אבל אם יש לו יין אחר הרי הוא אצלו כשאר ימים וצריך ליתן לו דמי היין (טור בשם הרא"ש).

ב"מ צט,ב: אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה, ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש, בשאר יומי מיזדבנא בארבע. אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא, בשאר יומי מהדרו ליה חמש [גי' רי"ף ורמב"ם - ארבע], ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני. ומנכי ליה אגר טירחיה ודמי ברזנייתא.

רא"ש,רמ"א: חייב כשעת השבירה, שכן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה. לכן לא משנה מתי החזיר - אם שבר ביום השוק חייב חמש ואם בשאר ימים חייב ארבע. ביום השוק יכול גם לתת חבית ולא כסף, כיון שיכול למוכרו כעת, אך בשאר ימים לא יכול לתת חבית ולומר שימתין עד יום השוק וימכרנה ביוקר, כי הבעלים רוצים עכשיו מעות.

רש"י: חייב כשעת השבירה, אך אם הזיקו וגרם לו שביום השוק לא תהיה החבית ברשותו (שבר לפני יום השוק והחזיר אחרי), חייב גם על כך. לכן לא משנה מתי החזיר - אם גרם לו שביום השוק לא יהיה ברשותו חייב חמש, ואם לא - חייב ארבע. וביום השוק יכול גם לתת חבית ולא כסף.

קצות: החיוב הוא מדינא דגרמי, ולא דמי לגזלנים שמשלמים כשעת הגזילה, בגלל שכאן היוקר היה ידוע כבר בשעת השבירה. וזו גם הסיבה שהאוכל חמץ הקדש במועד מעל. ואע"ג שקיי"ל שדבר הגורם לממון אינו כממון, זה לגבי הכפל, אך קרן חייב מדינא דגרמי.

נתיבות: החיוב הוא מדין פועל שפשע, שחייב לשלם מה שהיה יכול להרויח (כגון שהוביר השדה), ומדובר כאן דוקא בסבלים ששברו בפשיעה, ודוקא כששכרו לשאת את החביות ליום השוק. ודוחה את הקצות, שלפיו המקלקל קרקע וחופר בורות בתשרי יצטרך לשלם כמחירם היקר בניסן. אלא ודאי שאני חמץ שא"א למוכרו בפסח, ומחזיקו רק לצורך אחר הפסח, ועוד שאני חמץ שאם אדם היה רוצה לקנותו כעת, היה יכול לקנותו רק במחיר ששווה אחר הפסח.

רמב"ם,שו"ע: חייב כשעת החזרה. לכן לא משנה מתי שבר - אם החזיר ביום השוק חייב חמש, ואם בשאר ימים חייב ארבע. ותמיד יכול לתת חבית ולא כסף. המחנ"א^[1] ביאר שלדעת הרמב"ם מזיק אינו חייב את השווי הכספי כשעת הנזק כמו גזלן המשלם כשעת הגזילה, אלא הוא חייב להשיב כלי כאותו ששבר. אך הנתיבות כתב שלעולם יש לשלם כשעת הנזק, וביאר שכאן מדובר באדם שקנה החביות ע"מ למוכרם ובסבלים שנשכרו ע"מ למכור, ולכן הם חייבים לשלם את מניעת הרווח שנגרמה למוכר, כדין פועל שחזר בו וגרם בכך הפסד וכן אריס שאמר "אם אוביר אשלם שדה במיטבה", ושורש חיובם הוא מדין ערב. שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א^[2] שביאר ברמב"ם שבד"כ משלמים כשעת הנזק אולם כאשר יש לחפץ מחיר עונתי וצפוי מראש שבזמן מסויים יהיה מחירו שונה, אם מחזיר בזמן זה משלם כשוויו כעת, ונראה שכן ביאר החזו"א^[3].

מ"מ,סמ"ע: שומר שפשע לא מיקרי גזלן, ולכן לא משלם כשעת הגזילה. צ"ע, כי בתחילת סי' רצא מביא הקצות בשם המ"מ ששומר מתחייב בשעת הפשיעה (לענין יוקרא וזולא).

קצות: הקשה מהמשנה בב"מ מג,א שמדובר על שומר ששלח יד וב"ה אומרים שמשלם כשעת הוצאה, ונשאר בצ"ע^[4].

ש"ך: הרמב"ם והשו"ע מיירי בשברוה בשאר יומי, ובכך גם הרא"ש מודה (שכשמחזיר ביום השוק חייב חמש), וכן עיקר לדינא, ויתכן שאף הרמב"ם מודה לרא"ש בשברה ביום השוק (שחייב חמש אף כשמחזירה בשאר יומי). שאר המפרשים לא הבינו כן.

פי' 'כשהו"ל חמרא לזבוני': רא"ש,רמ"א: אם בזמן הפרעון יש לבעה"ב חביות, אף ביום השוק דינו כפורע בשאר יומי שחייב לתת דוקא כסף, כי עליו למכור את החביות שברשותו, ולא יוכל למכור היום את החבית שיקבל.

רש"י: אם בזמן השבירה היו לבעה"ב עוד חביות שלא מכרם ביום השוק, משלם לו רק ארבע כדין שובר בשאר יומי, שהרי גם לולא שברה לא היה בעה"ב מוכרה.

רמב"ם,שו"ע: אם בזמן הפרעון יש לבעה"ב חביות, אף ביום השוק דינו כפורע בשאר יומי שחייב רק ארבע, שהרי אם יחזיר לו כעת חבית, היא תהיה שווה עבורו רק ארבע, מאחר ולא יוכל למוכרה. כך פירשו המ"מ והסמ"ע, אולם הטור פירשו כרש"י, שאם בזמן השבירה היו לו חביות משלם ארבע. ותמה ע"כ הדרישה, שהרי לרמב"ם המדד הוא שעת ההחזרה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]