פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שה ו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שה ו

סעיף ו[עריכה]

האומר לחבירו: שמור לי ואשמור לך, (י"א דהוא הדין השאילני ואשאילך^א) (טור ס"ז בשם הרמ"ה ומהרי"ק שורש ע"ז), הרי זה שמירה בבעלים. אמר ליה: שמור לי היום ואשמור לך למחר, השאילני היום ואני אשאילך למחר, שמור לי היום ואשאילך למחר, השאילני היום ואשמור לך למחר, כולם נעשו שומרי שכר זה לזה^ב. הגה: וי"א (דהשאילני ואשאילך) ושמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך, אפילו בחד יומא, הוי שומר שכר ולא מקרי שמירה בבעלים (טור ס"ז בשם רש"י ונ"י פרק האומנין ומרדכי פ' המפקיד).

ב"מ פא,א: תנו רבנן שמור לי ואשמור לך, השאילני ואשאילך, שמור לי ואשאילך, השאילני ואשמור לך, כולן נעשו שומרי שכר זה לזה. ואמאי שמירה בבעלים היא? אמר רב פפא דאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר.

רש"י,רמ"א^[1]: רק שמור לי ואשמור לך הוי שמירה בבעלים, אך שאר המקרים לא, כי אין בעלי החפץ במלאכת השומר^[2]. בהשאילני ואשאילך לא הוי שמירה בבעלים, משום שמה ששומר על החפץ השאול זה לטובתו (נתיבות).

רמ"ה,רמב"ם,שו"ת הרא"ש,שו"ע,ש"ך: בכל המקרים הוי שמירה בבעלים.

טור הקשה - בשלמא השאילני ואשאילך י"ל שכ"א שומר על החפץ השאול, אך מדוע בשמור לי ואשאילך הוי בבעלים?

ב"י: כיון שהשאיל לו כליו, הוי כאילו הוא עימו במלאכתו.

סמ"ע: אין הכוונה 'בעליו עימו' דוקא במלאכה, אלא כל שתלה עסקו בשמירה, כגון שאמר לו אשאילך בתנאי שתשמור לי, נחשב 'עימו'.

ש"ך: כיון שהתחייב להשאיל לו, נעשה החפץ כשל חברו ונעשה הוא כשומר על החפץ עבור חברו כדי שיוכל להשאילו (ומדובר דוקא כשלא משאילו מייד). ובשמור לי היום ואשאילך מחר, לא חל עליו תורת שומר עד למחר. הנתיבות תמה מה החילוק בין מחר לבין היום לאחר זמן.

נתיבות: כשאומר אשאילך מייד מכין עצמו למלאכה להושיט לו החפץ, ולכן נחשב עימו במלאכה.

א. השו"ע מודה לכך (בסע' הבא), ותמה הש"ך למה הרמ"א כתב זאת בלשון 'יש אומרים'.

ש"ש שמסר לבעלים: ש"ך - הש"ש חייב עדיין בגניבה והבעלים בפשיעה. נתיבות - ולא נחשב שהש"ש עימו במלאכתו, כיון שאין על הש"ש חיוב לשמור אלא רק חיוב תשלומים. ועוד, שאינו נחשב הבעלים של החפץ.

שכר השומר בבעלים כשאבד החפץ: קצות - אינו מקבל שכרו, כדין שומר על קרקעות, שפטור אך לא מקבל שכרו (סי' שא; ע"פ ב"מ נח,א).

שכר אומן בבעלים כשאבד החפץ: חוות יאיר: מקבל שכרו.

קצות: מסתפק אם מקבל מאחר והשכר אינו על השמירה אלא על פעולתו, והוא השלים פעולתו, או שמאחר ושכירות משתלמת לבסוף, השלמת מלאכתו היא רק בהשבת החפץ, וא"כ אינו מקבל.

נתיבות: אינו מקבל, מאחר והשלמת מלאכתו בהשבת החפץ.

פתחי חושן: מבין בדבריהם שדוקא באבידה מפסידים שכרם כי חלק ממלאכתם היא לשמור מאבידה, אולם באונס מקבלים שכרם, וכן מוכח בנתיבות סי' שו ס"ק ד (פרק יג הערה ה).

ב. שמור לי בשכר ואשמור לך מחר בחינם: חוות יאיר: נחשב ש"ח, כי משלם כנגד שמירת חברו, וא"כ אינו מקבל כלום עבור השמירה שלו.

קצות: נחשב ש"ש, כיון שחברו הסכים לשמור רק תמורת תשלום ושמירה, וא"כ שמירת חברו היא שכר עבורו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]