פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שו ד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:48, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שו ד

סעיף ד[עריכה]

המוליך חטים לטחון, ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן; נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין; בהמה לטבח, וניבלה; בשכר, חייבים לשלם דמיהםא. ואם שחט חנםב, אם היה טבח מומחה, פטור; ואם אינו מומחה, חייב. (ב"ק צט,ב). (והטבחים שלוקחין הכרכשאות מן הכשרות, מקרי שכר, ואם נבלו חייבים לשלםג) (טור).

א. רמב"ן: הקשה, הרי זה היזק שאינו ניכר? ותירץ שמכיון ששחט שלא כראוי הריהו כמתיז ראשה בסייף, וזהו נזק ניכר.

ב. שחט בחינם: מדוע הברכה אינה נחשבת שכר? מעד"מ: כיון שכשהטריפה זו ברכה לבטלה, ואע"פ שלולא נטרף היה זוכה, ולגבי הלוקחים כרכשתאות חייבנו מטעם זה, שם מ"מ אינו מפסיד כשנטרפה, אבל כאן הוא מפסיד.

קצות: מצוות לאו להינות ניתנו, ולכן לא נחשב שכר. ראיה - בפרוטה דרב יוסף אף המחייבים חייבו מטעם שמרויח בכך שלא צריך לתת לעני ולא מטעם שמקיים מצוה.

ג. טור: כיון שאם לא היה נטרף היה נוטל - זהו שכרו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.