פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיב טו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:49, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שיב טו

סעיף טו[עריכה]

המשכיר בית לשנה בסכום ידוע ונתעברה השנה, נתעברה לשוכרא. השכיר לחדשים, נתעברה למשכיר. הזכיר לו חדשים ושנה, בין שאמר לו: דינר לחדש שנים עשר דינר בשנה, בין שאמר לו: שנים עשר דינר לשנה דינר בכל חדש, הרי חדש העיבור של משכיר, שהקרקע בחזקת בעליהב. הגה: אבל מי ששכר מלמד לבנו ואמר ליה שני לשונות כאלו, והמלמד למד עמו חדש העיבור, אין צריך לשלם לו חדש העיבור (תשובת רשב"א סימן תרמ"ה).

א. רשב"א: דוקא באומר 'שנה זו' או 'השנה' נתעברה לשוכר, אך בסתם 'שנה' כוונתו לי"ב חודש כרוב השנים. וכ"כ לגבי נודר לשנה, אך סיים שם "אבל מה אעשה וחברי ורבותי חולקים עלי, ולמעשה אנו מבטלים דעתנו מפני דעתם".

רמב"ם,גאונים,שו"ע: אין חילוק.

טור: אצלנו פסק כרשב"א ולגבי נדר פסק כרמב"ם. הב"י הקשה שרוב הראשונים חולקים, ואף הרשב"א כתב שלמעשה מבטל דעתו. ובסמ"ע הקשה שסותר לפסקו לגבי נדר.

סמ"ע: מיישבו שאצלנו כתב הטור שמדובר בעומד בר"ה, ובכך ודאי שאם אומר סתם שנה דעתו רק לי"ב חודש, כי אחרת היה אומר 'שנה זו', אך בנדרים מדובר בעומד באמצע שנה, שאינו יכול לומר שנה זו, כי אז המשמעות תהיה רק עד סוף השנה הנוכחית. וכ"פ הסמ"ע.

לא ידע שהשנה מעוברת: רי"ף,קצות - למרות שהמשכיר לא ידע הפסיד, כמוכח מהמשנה, שהשנה נתעברה רק לאחר חתימת ההסכם, וא"כ ודאי שלא ידע. לכאורה יש לחלק ששם ידע שאולי יתעבר, משא"כ כאן שהיה בטוח שאינה מעוברת?

שנה זו: ש"ך - אפי' עומד בא' אלול עולה לו שנה, אך אם עומד בב' ואילך דר בו בכל השנה הבאה, כי אדם לא טורח לשכור בית לפחות מל' יום.

ב. תפוס לשון ראשון או אחרון:

רב: תפוס לשון אחרון.

רשב"ג: ספק, ולכן יחלוקו.

שמואל: ספק, ולכן משאירים בידי המוחזק, ובין בקרקע בין במטלטלין התפוס הוא המוחזק.

רב נחמן: ספק, ולכן משאירם בידי המוחזק, ובקרקע המשכיר הוא המוחזק, כי קרקע בחזקת בעליה עומדת. וכן הלכה.

נמוק"י,סמ"ע - הספק הוא רק כשהלשונות סמוכים זל"ז, אחרת לכו"ע לשון אחרון עיקר.

תפיסה: ש"ך - בקרקע מועילה תפיסה בטענת ברי (רא"ש), ובמטלטלין מועילה או תפיסה בטענת ברי או תפיסה ברשות. א"כ אצלנו המשכיר זוכה רק בגלל שהשוכר שמא, אחרת תפיסת השוכר היתה מועילה. ואע"פ שלגבי מלווה טוען שמשכנה לו לג' שנים, ולווה טוען שלב' שנים, מוציאים מהמלווה (סי' שיז) את הפירות, מטעם קרקע בחזקת בעליה עומדת, שם נחשב כלא תפס וכאילו הפירות עדיין ברשות הלווה, כיון שהפירות באים מהקרקע וידוע כמה היו. ואילו אצלנו יש ויכוח ביניהם אם פירות הקרקע שוים י"ב או י"ג דינרים, וא"כ הדינר ה-יג אינו כלול בקרקע לענין המוחזקות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.