פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיח א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:50, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שיח א

סעיף א[עריכה]

השוכר רחים מחבירו שיטחן לו עשרים סאה בכל חדש בשכרו, והעשיר בעל הרחים והרי אינו צריך לטחון שם, אם יש לשוכר חטים שצריך לטחון לעצמו או לאחרים, כופין אותו ליתן דמי טחינת עשרים סאה, שזו מדת סדום היא. ואם אין לו, יכול לומר: אין לי דמים והריני טוחן לך כמו ששכרתי, ואם אין אתה צריך, מכור לאחרים.

כתובות קג,א: מצי אמר ליה טחון וזבין טחון ואותיב, ולא אמרן אלא דלית ליה טחינה לרחיא אבל אית ליה - כופין על מידת סדום.

כשלשניהם אין קונים: תוס': יכול המשכיר לחזור בו מהשכירות. משמע מהגמ' שכשאין לשוכר יכול לטעון 'טחון וזבין', אך כשלא יכול לטעון כן מפסיד.

רא"ש,טור,סמ"ע: אינו יכול. לישנא יתירא נקט וה"ה כשלא יכול לטעון כן. ודחה התוס' ששכירות ליומא ממכר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.