פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שלא ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
מקום שנהגו לזון, יזון; לספק בגרוגרות או בתמרים וכיוצא בהם, יספק; הכל כמנהג המדינה. (משנה בב"מ פג,א).
משנה: ת"ק: אם פסק להם מזונות, כוונתו היתה להוסיף להם יותר מהמנהג.
רשב"ג: גם כשפסק חייב רק כמנהג.
טור: לכאורה נראה שהלכה כת"ק.
רמ"ה,שו"ע: הלכה כרשב"ג. ב"י - וכן משמע מהרי"ף, מהרא"ש ומהרמב"ם שכתבו המשנה כצורתה[1].
דמים מודיעים: תרוה"ד: דמים מודיעים מהני במקום שהלשון אינה מכחשת (וכ"כ ר"ת), וכשיש גם חזקת ממון מועיל אפילו נגד רוב, ולכן כשבעה"ב השכירו במחיר גבוה מהרגיל וטוען שזה כדי להיפטר מהוצאות הדרך - פטור גם אם מנהג המקום לשלם הוצאות הדרך מלבד דמי השכירות.
קצות,נתיבות: דמים מודיעים+חזקת ממון מועיל רק נגד חזקה אך לא נגד מנהג. הנתיבות סי' שלב סק"א הסביר שכן גם דעת תרוה"ד, אלא שעסק במקרה שגם לדברי הפועל יש שינוי מהמנהג, שכן כולם נוהגים לדרוש ההוצאות לפני שיוצאים לשליחות, והוא דורש אחרי.
ש"ך סי' שיב סע' א: דמים אינם מודיעים גם כשהלשון אינה מכחשת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הגמ' מתקשה בדברי ת"ק ומתרצת שחסורי מחסרא, והרי"ף, הרא"ש והרמב"ם לא הזכירו את השינוי. הדרישה מסביר את הוכחת הב"י, שבגלל שלא פסקו כת"ק לא חששו לתקן דבריו.