פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שלג ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שלג ג

סעיף ג[עריכה]

התחיל הפועל במלאכה, וחזר בו בחצי היום, חוזר, ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית^א, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה, נה), ולא עבדים לעבדים. הגה: ומהאי טעמא אסור לפועל, אפילו מלמד או סופר, להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלשה שנים^ב (הגהות מרדכי פרק האומנין).

חזרת פועל שכיר כשעשו קנין, או כשמשך בעה"ב כלי אומנותו (סע' א):

כשעשו קנין: ב"י וד"מ בשם ריטב"א: פועל שנשכר בקנין, לטפויי מילתא אתא שלא יוכל לחזור בו. ש"ך – נראה שחולק על ר"ת לגבי משך כלי אומנות, האומר שדוקא קבלן אינו חוזר בו, ודוחק לחלק בין משיכה לקנין.

ריב"ש,ש"ך: יכול לחזור. ש"ך - נראה ששאר הפוסקים שלא חילקו בכך סוברים שיכול לחזור, ואולי גם השו"ע חזר בו ולכן לא כתב דברי הריטב"א, וכן נראה משני טעמים: א. מהלימוד "עבדי ולא עבדים לעבדי" משמע שיכול לחזור בכל מקרה. ב. זהו קנין דברים. אך קבלן אינו יכול לחזור בו, כנאמר למעלה בהגה"א וברמ"א.

קצות: דייק (בס"ק ה) מהשו"ע שחולק על הריטב"א. אך הקצות סובר שאין זה קנין דברים כיון שהפועל משעבד את גופו, אלא טעמו משום "עבדי ולא עבדים לעבדי". הוכחת הקצות היא מכך שהשו"ע פסק את דברי המהרי"ק, שאף אם קיבל כבר דמי שכירותו יכול לחזור בו, והרי כסף זהו אחד מהקניינים של פועל/עבד עברי. אך לבסוף בסק"ו דחה ראייתו, שהרי הריטב"א נימק דינו שודאי עשו הקניין לטפויי מילתא, ובתשלום מראש אין ראיה שעשו זאת לטפויי מילתא.

א. אין לו לשלם: מהרי"ק,שו"ע: פועל חוזר אפילו כשכבר קיבל דמי שכירותו ואין בידו להחזיר הדמים.

ש"ך: יתכן שמדובר דוקא כשאח"כ יהיה לו, אחרת הוי דבר האבד.

תשובת מיימוני: הדין שפועל חוזר נלמד מעבד עברי היכול לחזור ע"י גרעון כסף. קצות - לפי"ז חוזר רק כשיש בידו לשלם (לפי המהרי"ק בפועל זהו דין עצמאי הנלמד מ"עבדי"). ומוסיף שלפי תוס' שכתבו שדוקא עבד אסור להשכיר עצמו משום שאינו בחזרה אך פועל רשאי להישכר אפילו להרבה שנים, מוכח שיש חילוק ביניהם, וא"כ צ"ל שסבר כמהרי"ק שפועל חוזר אפי' כשאין בידו לשלם.

ב. להישכר בקבע: הגמ"ר^[1],רמ"א: אסור לפועל להשכיר עצמו למעלה מג' שנים (באופן שסמוך על שולחנו של בעה"ב), כיון שיוצא מגדר שכיר לגדר עבד^[2].

לשון הרמ"א הוא שאסור להישכר לשלוש שנים, וביארו הע"ש והסמ"ע שמג' שנים שם שכיר ועבד עליו, אולם הש"ך והגר"א כתבו שט"ס היא שכן המקור לדבריו הוא בהגהמ"ר ושם נכתב שדוקא למעלה מג' אסור מהטעם הנ"ל.

ש"ך: ואם הוא עני שאין לו אפי' כסות מותר, שהרי לעני מותר אפי' להימכר לעבד.

תוס'^[3],מרדכי: מותר אף ליותר מג' שנים, ודוקא להיות עבד אסור, כיוון שאינו יכול לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שחרור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]