פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שלד ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
מי ששכר מלמד לבנו, וחלה התלמיד, אם אינו רגיל באותו חולי (והוא הדין אם מת הנער) (מרדכי ריש פרק האומנין), ואפילו אם רגיל והמלמד מהעיר ומכיר בו, פסידא דמלמד. אבל אם רגיל בחולי ואין המלמד מכיר בו, כגון שאינו מן העיר, פסידא דבעל הבית, ונותן לו כל שכרו משלם. הגה: דכל לומדי תורה יותר נוח להן ללמוד מלילך בטל (טור ס"ו) ועיין לקמן סימן של"ה. קצת דיני מלמד ביורה דעה סימן רמ"ה וביו"ד סימן רמ"ח סעיף ה' מדין אשה שהשכירה מלמד לבנה אם בעלה יוכל למחות, ועיין לעיל סימן פ"א סעיף א' וסעיף ז' מי שאמר לחבירו ללמוד עם בן חבירו אם חייב לשלםא, ועיין לעיל סוף סימן רל"ז אם יש משום השגת גבול אצל מלמד, ועיין לעיל סימן של"ג דינין הרבה מדין מלמד.
ר' יואל הלוי[1],שו"ת רשב"א,רא"ש,שו"ע: מלמד דינו כאוכלוסי דמחוזא (ראה סי' שלה,א). רשב"א - מיהו הכל תלוי בראיית בי"ד אם נהנה בלימודו יותר מביטולו.
הגה"א: תמה מדוע, הרי יכול ללמוד גם לבדו, ללא התלמיד.
א. שם אומר הרמ"א, שאם אמר לחתנו העשיר שילמד עם בנו (הנכד) והוא ישלם – פטור, לפי ששיטה בו (כיוון שבין כה וכה היה חייב ללמוד עימו).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הו"ד במרדכי.