פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שמ א

סעיף א[עריכה]

השואל מחבירו בהמה או מטלטלים ונאנסו בידו, כגון שמת או נשבר או נשבה, חייב. הגה: ודוקא שאירע האונס מכח השואל; אבל אם אירע האונס מכח המשאיל, פטור^א. ולכן מי שיש לו משכון אצל עובד כוכבים, והשאילו לחבירו ליקח עליו עוד מעות, ונשרף המשכון, פטור השואל, דהא בלאו הכי היה נשרף מכח המשאיל (מרדכי פרק השואל). ואין צריך לומר שחייב בגניבה ואבידה. אבל כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה, לא מבעיא אם הוכחשה מחמת מלאכה שהוא פטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה, פטור; והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה; שאם שינה ועשה בה מלאכה אחרת חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה, אפילו היא קלה ממנה^ב, תלינן דמחמת אותה מלאכה ששינה מתה. ואפילו באותה מלאכה עצמה אפשר לשנות, כגון ששאלה לחרוש, וחרש בה ביום ובלילה שלא כדרך כל הארץ.

מתה מחמת מלאכה: ב"מ צו,ב: פטור, דאמר ליה לאו לאוקמי בכילתא שאילתה.

שואל שמתנה להתחייב בממ"מ: קצות: דן האם צריך קנין, וכותב שזה תלוי בשני תירוצי תוס', וא"כ הוי ספיקא והמע"ה.

תוס' שואלים מה החילוק בין מתנה ש"ח להיות כשואל אפי' בדברים בעלמא, לבין מתנה להתחייב באחריות על עבדים וקרקעות שצריך קנין. לפי תירוצו הראשון - שבקרקעות שפטור אפי' משבועה צריך קנין - אצלנו לא צריך קנין, ולפי תירוצו השני - שהמתחייב כשואל יש לו הנאה בכך שחושבים שהשאיל לו, ובההיא הנאה משעבד נפשו - אצלנו צריך קנין.

נתיבות: לפי שני התירוצים כאן אין צריך קנין, שהרי במתה מחמת מלאכה מתחייב מדין מזיק אפילו מי שאינו שומר, ושואל פטור רק בגלל ששאלו למלאכה, וא"כ הוי כמתנה לוותר על הפטור המיוחד של שואל, ולכך אי"צ קנין. ואפילו בעבדים חייב בכך, כיון שחיובו מדין מזיק.

א. אונס מכח משאיל: מרדכי בשם מהר"ם: במקרה שברמ"א פטור. גם כי חברו לא משך המשכון כדי להתחייב עליו באונסין, וגם כי בלאו הכי היה המשכון ביד הגוי (וא"כ האונס היה קורה גם ללא השואל).

רמ"א,סמ"ע,ש"ך,ע"ש: הטעם השני עומד בפני עצמו.

ע"ש: לכן השואל בית מחברו ונשרף פטור (בלאו הכי היה נשרף).

סמ"ע: בלאו הכי פטור, כי אין דין שומרים בקרקעות.

ש"ך: בשואל בית נחשב האונס מכח השואל, כיון שהבית ברשותו (אמנם פטור כדין קרקעות).

נתיבות: עיקר הטעם הוא שלא היה קנין, והטעם השני רק בא לבאר שגם למ"ד שאי"צ קנין אלא מספיק שהבעלים יסתלקו מהשמירה והאחריות על החפץ, כאן לא היה אפי' סילוק בעלים מאחר והמשכון הוא גם על ההלואה שלהם. וא"א לומר כרמ"א, שהרי אפי' במתה חייב, למרות שמלאך המוות מה לי הכא מה לי התם, ואין האונס מחמת השואל.

ב. בשוכר חמור למשא 'זה' נחלקו הראשונים אם יכול להביא משא אחר מטעם כופים על מידת סדום, הרא"ש סובר שמותר, והרמ"ה סובר שאסור. הסמ"ע בסי' שיא סע' ב' דייק שהשו"ע פסק כרא"ש, ולפיכך נתקשה כאן, מדוע אסור לשואל לשנות אפילו למלאכה קלה יותר. לכן ביאר שאין כוונת השו"ע שאסור לשנות, אלא שאם שינה ומתה, תולים שמתה מחמת השינוי, ומדובר דוקא כשיש צד לתלות שמתה מחמת השינוי.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.