פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמ ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
נכחש הבשר מאליו, וסופו לחזור, פטור. אבל אם נכחשה מאליה ומתה אחר כך, שהוא חייב לשלם, כיון שאינה בעין משלם כמו שהיתה בשעת שאלה.
מכה שסופה להתרפא: חכמי צרפת,רמ"א: פטור, אין משלמים שבת בבהמה.
ר' חיים,מהר"ם,רש"ל: חייב, רק באדם זה מוגדר כשבת כי אינו עומד להימכר, אך בבהמה נחשב נזק, כיון ששוויה כעת פחות.
תוס',רא"ש,רי"ו,ש"ך,נתיבות: לא הכריעו (ספיקא דדינא והמע"ה). הקצות סובר שתוס' הכריעו שחייב.
טושו"ע: בסי' שז הביאו שתי הדעות, אולם כאן פסקו שפטור.
סמ"ע וקצות בטור: המחל' היא רק כשנולדה המכה בפשיעה, אך כאן שנכחשה מאיליה לכו"ע פטור.
ב"י,רמ"א,ש"ך: אין חילוק.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.