פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שנו ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
נתייאשו הבעלים מהגניבה, בין שנתייאשו ואחר כך מכר, בין שנתיאשו אחר שמכר, קנה לוקח ביאוש ושינוי (רשות). (וי"א דאם נתייאש לאחר שמכר לא קנה לוקח, דאין יאוש ושינוי רשות קונה אלא אם כן נתייאש קודם שמכר (טור סימן שנ"ג בשם הרא"ש), וכן נ"ל להורות), (וע"ל סימן שס"ג) ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעלים, אלא נותן להם הדמים אם לקח מגנב מפורסם; או אינו נותן כלל, לא חפץ ולא דמים, אם לא היה זה המוכר גנב מפורסם. הגה: פירוש, דהרי הבעלים צריכין ליתן ללוקח דמי המקח משום תקנת השוק, ולכך המותר מדמי המקח צריך ליתן לו לפי סברא זו, אלא דיש חולקין וסבירא להו דיאוש ושינוי רשות קונה לגמרי ואין צריך ליתן לו אפילו הדמים. וע"ל סימן שנ"ג.
יאוש+שינוי רשות:
טור ורמ"א ברמב"ם,שו"ע: אין הכוונה שקונה לגמרי ונפטר מתשלומים אלא הכוונה שאינו צריך להחזיר את גוף החפץ אלא רק את דמיו. ובמקרה שקנה מגנב שאינו מפורסם גם את הדמים אינו צריך להשיב בגלל תקנת השוק. כאמור לעיל, לדעת הרמב"ם והשו"ע תקנת השוק היא רק בקונה מגנב שאינו מפורסם (והרא"ש חולק).
רמ"א בר"י,רמ"א,סמ"ע: הכוונה היא שקונה לגמרי.
ש"ך סי' שנג: לא נחלקו כלל, אלא הרמב"ם עסק בגנב מפורסם ודוקא אז לא קנה החפץ לגמרי בגלל שאתא לידיה באיסורא משא"כ באינו מפורסם, ור"י עסק דוקא באינו מפורסם, אך במפורסם מודה שלא קנה לגמרי. הש"ך השיג שמה שכתב הטור שר"י חולק על הרמב"ם זה רק בגלל שהבין שהרמב"ם סובר גם בגנב שאינו מפורסם שלא מקבל כסף מהנגזל, וע"כ ודאי חולק ר"י, אולם לפי מה שכתב השו"ע שהרמב"ם עסק רק במפורסם, גם ר"י מודה בכך ואין שום מחלוקת.
↵ נפק"מ: הנפק"מ בין דעת הרמ"א ברמב"ם הסובר שבגנב שאינו מפורסם צריך לשלם מעיקר הדין אלא שנפטר בגלל התקנה, לבין דעת הש"ך ברמב"ם הסובר שבאינו מפורסם קנה לגמרי מחמת היאוש ולכן מעיקר הדין פטור, היא אם במקרה שקנה בזול מהגנב צריך לשלם לבעלים את ההפרש, כדברי הרמ"א, או שלא, כדעת הש"ך. הסמ"ע כתב שאפשר שהשו"ע מודה לרמ"א, אלא שהוא עוסק במקרה שאין הפרש.
↵ נתיבות סי' שנג: לפי הרמב"ם (עפ"י הרמ"א) שלא קונה לגמרי משמעות היאוש היא מתנה לגזלן עם שיור בקנין עד שיתן הדמים, ולפי הסוברים שקונה לגמרי המשמעות היא הפקר, אלא שאסור לקחתה מהגזלן כיוון שצריך לה, אך אם נותן בעצמו אפשר לזכות.
↵ כשקנה לפני היאוש: רמב"ם,שו"ע: הלוקח קנה בין שנתיאשו הבעלים לפני שקנה מהגנב ובין לאחר מכן.
רא"ש,רמ"א: רק אם קנה לאחר היאוש.
קצות סי' שנג: מבאר שלפי הרמב"ם הטעם שקונה הוא ששינוי רשות+יאוש מצטרפים יחד לשינוי גדול ולכן קונה,ואילו לפי הרא"ש עקרונית יאוש לבד קונה אלא שבגלל שבאיסורא אתא לידיה אינו קונה, אך כשמגיע לאחר כבר אין זה באיסורא ולכן קונה (והוי כקונה מן ההפקר). לפי טעם זה קונה רק אם היאוש קדם, כי אחרת גם לידי השני אתא באיסורא. עיין בסיכום לעיל בסי' שנג שהארכנו בזה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.