פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שצ ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
כשכשה בזנבה כשכוש רב שאין דרכה לעשות תמיד, והזיקה ברשות הרבים; או שכשכשה בגיד שלה ברשות הרבים והזיקה, פטור. ואם תפס הניזק, גובה חצי נזק ממה שתפס, שזה הדבר ספק הוא אם אלו תולדות הקרן שחייב עליה ברשות הרבים או תולדות הרגל שפטור עליה ברשות הרבים. הגה: ויש אומרים דבכל ספקא דדינא לא מהני תפיסה, ולכן אפילו אם תפס מפקינן מיניה (טור ס"א בשם ר"י) (וע"ל סי' שכ"א). ולדעת הרא"ש דכשכשה בזנבה לא הוי ספק, וודאי פטור (טור שם הביאו).
ב"ק יט,ב: כשכשה בזנבה, מהו? א"ל אידך: וכי יאחזנה בזנבה וילך? אי הכי, קרן נמי נימא: וכי יאחזנה בקרן וילך? הכי השתא, קרן לאו אורחיה, הא אורחיה. וכי מאחר דאורחיה, מאי מבעיא ליה? כשכוש יתירא מבעיא ליה. בעי רב עינא: כשכשה באמתה, מהו? מי אמרינן מידי דהוה אקרן, קרן לאו יצרא קתקיף ליה? הכא נמי לא שנא, או דלמא קרן כוונתו להזיק, הא אין כוונתה להזיק? תיקו.
כשכשה בזנבה: רא"ש: נפשט בגמ' שהווי רגל ופטור ברה"ר. הרא"ש הבין שהפשיטה "וכי יאחזנה בזנבה" נשארת גם למסקנה אחרי שמעמידים בכשכוש יתירא.
רמב"ם,שו"ע: הגמ' נשארה בספק אם הווי קרן או רגל. הפשיטה טובה רק למקרה של אורחיה לגמרי.
רמ"א: מביא גם את פירוש הרא"ש, ואמנם למקרה זה של רה"ר אין נפק"מ לשיטתו מאחר שפוסק שבספק מוציאים מידו, אך יש נפק"מ לרשות הניזק - שמשלם נזק שלם.
↵ ברשות הניזק: לפי הרא"ש שהוי רגל חייב נזק שלם, ואילו לפי הרמב"ם הוי ספק אם קרן או רגל, ולכן רק אם תפס גובה נזק שלם.
הדין בספק: רמב"ם,שו"ע: תקפו אין מוציאין מידו.
ר"י,רמב"ן,רמ"א: מוציאין מידו.
↵ הזיק גם ברה"ר וגם ברשות הניזק:
טור: לפי הרא"ש שתפיסה לא מועילה במקום ספק, במקרה שהזיקה גם כאן וגם כאן אינו יכול לתפוס נזק שלם ולומר ממ"נ, אם הוי רגל אתה חייב על רשות הניזק ואם קרן אתה חייב חצי על רה"ר וחצי על רשות הניזק, אלא דנים כל מקרה לגופו, ולכן יכול לתפוס רק חצי.
קשה - הגמ' הסתפקה לגמרי כלי קונה ברשות מוכר ולהפך, והטושו"ע סי' ר כתבו בשם הרמ"ה שאם עשה את שתי האפשרויות קנה ממ"נ.
סמ"ע: שאני הכא שהוא ענין דקנסא דהא לא גופו הזיק אלא ממונו.
ב"ח: מדובר כאן בשתי בהמות שונות שהזיקו, ולכן לא מצרפים את מעשיהם כדי לומר ממ"נ.
ש"ך: כיון שכאן הספק הוא אם זה דרכה ואין כוונתה להזיק או שכוונתה להזיק, אולי אפילו באותה בהמה טבעה לפעמים כך ולפעמים כך, וא"כ יתכן שברה"ר לא התכוונה להזיק וברשות הניזק כן.
ט"ז: הדבר תלוי במחלוקת אם מוציאין מידו. הרמ"ה לשיטתו שאם תקף אין מוציאין מידו, א"כ לא כלתה זכות הלוקח בספק הראשון שהרי יכול לתקוף, ולכן אם נולד ספק שני יכול לומר ממ"נ, אולם לר"י ולרא"ש שתפיסה לא מועילה א"כ לא נשארה לו שום זכות בחיוב הראשון והוא מתבטל (קם דינא), וממילא אינו יכול לומר ממ"נ.
קרן בזה"ז ברשות הניזק: ב"ק טו,ב: האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא - משונה הוא, ולא מגבינן בבבל. והני מילי ברברבי, אבל בזוטרי אורחיה הוא. ואי תפס לא מפקינן מיניה. ואי אמר: קבעו לי זימנא דאזלינא לארעא דישראל - קבעינן ליה. ואי לא אזיל משמתינן ליה.
ר"ת: גובה רק אם תפס מגוף החפץ הניזק, אחרת כל אחד יתקוף ממון חברו אף יותר מהנזק, ומאחר שלא דנים דיני קנסות לא ישומו עבורו בי"ד את הנזק ולא יוכל לגבות העודף.
רא"ש: גובה אף אם תפס חפץ אחר, ובי"ד אמנם לא דנים קנסות כדי לגבותם, אך הם כן יכולים לשום כדי שלא יגבה יותר מהקנס. אך קשה מדוע לענין כשכשה באמתה כתב הרא"ש שצריך לתפוס דוקא את גוף המזיק. ההלכה למשה כתב שצריך לידחק ולומר שהרא"ש חולק דוקא בשאר קנסות, אך בקרן מודה שצריך לתפוס דוקא מגופו, מטעם שזה דין התורה שתם משלם מגופו, וכן כתוב בתוס' רא"ש (הו"ד בהערות על הטור).
רמב"ם,שו"ע: כתבו לגבי כשכשה באמתה שאם תפס גובה חצי נזק, ולא כתבו שדוקא אם תפס מגופו, ובפשטות משמע שאינם מחלקים, אמנם הסמ"ע סקט"ו מוסיף גם בדבריהם שמדובר דוקא בתפס מגופו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.