פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שצ ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שצ ה

סעיף ה[עריכה]

דרסה על הכלי ברשות הניזק ושברתו, ונפל על כלי אחר ושברו, על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק (משנה בב"ק יט,ב). ויש מי שאומר שהוא הדין לכח כחו^א. הגה: דרסה על הכלי ולא נשבר, ונתגלגל למקום אחר ונשבר שם, משלם נזק שלם^ב (טור ס"ב).

א. הגמ' בב"ק יט,א מסתפקת אם כח כוחו לסומכוס (הסובר שבצרורות משלם נזק שלם) ככוחו דמי וגם משלם נזק שלם, או שבכך הוא מודה שיש דין צרורות. הרא"ש מדייק מכך שיש ספק אם ללמוד דין צרורות (שעניינו לפטור) שללא הלימוד חייב נזק שלם, ולא אומרים שפטור לגמרי משום שהוי רק כח כוחו. ומכך לומד שגם לחכמים חייב עכ"פ חצי נזק ולא פטור לגמרי.

ב. מסקנת הגמרא בב"ק יז,ב שאזלינן בתר מעיקרא.

זרק חץ: הגמ' פושטת שאם דרסה כלי ונתגלגל למקום אחר ונשבר אזלינן בתר מעיקרא, מדינו של רבה שהזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור משום שמנא תבירא תבר. תוס' מסיקים מכך שאם זרק חץ על חפץ ובא אחר ושבר החפץ חייב ולא אזלינן בתר מעיקרא, כי אם היו הולכים בכך בתר מעיקרא גם בצרורות היה חייב נזק שלם. הקצות מוכיח מהרא"ש, מהנימוק"י ומהטושו"ע שהולכים בתר מעיקרא והשובר פטור, ומיישבם שאע"פ שהווי כשבור בכל זאת חייב בצרורות רק חצי נזק, כיוון שלא נשבר ע"י כוחו. הרא"ש נימק שאם התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י חייב, למרות שבדרסה על כלי ונתגלגל הולכים בתר מעיקרא, משום שכאן התורה אמרה "וביער בשדה אחר" משמע שהולכים אחר מקום הביעור. מוכח שלא סבר כתוס' שיש חילוק בין זורק חץ לכלי שנתגלגל, ולכן נזקק לגזה"כ. הטושו"ע תיח,י כתבו שאם עשה אחד אש ובא אחר והוסיף, אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע למקום שהלכה - הראשון חייב. לפי תוס' צריך להיות שגם השני חייב שהרי אישו משום חיציו, ובחץ איננו מחשיבים את החפץ כשרוף מעיקרא. הנימוק"י שואל איך מדליקים נרות שבת, ועונה שאישו משום חיציו ונחשב שבשעה שזרק החץ נעשה הכל, שאם לא כן הזורק חץ והורג נחשב אנוס שהרי בשעה שפגע כבר לא היה יכול לעוצרו (הגרז"ן ענה ע"כ שגם המכניס עצמו לאונס חייב, ואין לו את הפטור של האונס). הקצות מוסיף שדוקא למ"ד משום חיציו הוי כשרוף, אך למ"ד אישו משום ממונו לא נחשב כשרוף, וכמו בחופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים ששניהם חייבים ולא רק הראשון^[1].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]