פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט תי טז

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:57, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט תי טז

סעיף טז[עריכה]

חפר הראשון בור עמוק, ובא האחרון והרחיבו, ונפל לתוכו שור ומת, אם מחמת הבלו מת, האחרון פטור, שהרי מיעט הבלו; ואם מחמת חבטו מת, האחרון חייב, שהרי הקריב היזק בור זה. וכן אם נפל השור מאותו הצד שהרחיב האחרון, חייב, שהרי הקריב היזק בור זה אף על פי שמת מן ההבל. ואם מהצד שחפר הראשון נפל, הראשון חייב, שזה האחרון מיעט הבלו. הגה: וי"א דאין חלוק בין מת בהבלא או בחבטא, רק אם נפל מצד שהרחיב חייב בכל ענין, ואם נפל מצד השני, האחרון פטור בכל ענין (טור ס"ח בשם הרא"ש).

ב"ק נא,ב: בעא מיניה רב שיזבי מרבה: הרחיבה, מהו? א"ל: הרי מיעט הבלא. א"ל: אדרבה, הרי קירב הזיקא! אלא אמר רב אשי: ניחזי אנן, אי בהבלא מיית - הרי מיעט הבלא, אי בחבטה מיית - הרי קירב הזיקא. איכא דאמרי, אמר רב אשי: ניחזי אנן, אי מההיא גיסא נפל - הרי קירב הזיקא, ואי מאידך גיסא נפל - הרי מיעט הבלא.

רמב"ם,שו"ע: פסקו את שתי הלישנות, אם נפל מהצד שהרחיב או אם מת מחמת חבטה השני חייב, ואם מת מהצד השני ומחמת הבל פטור. המ"מ והטור תמהו כיצד פסק את שתי הלישנות הרי הן סותרות, ויישב הב"י שמוכרחים לומר שהלישנות מסתמכות אחת על השניה ואינן סותרות, אחרת קשה לל"ק למה פטור כשנפל מהצד שהרחיב (ומת מחמת הבל) וקשה לל"ב למה פטור כשמת מחמת חבטה (אע"פ שנפל מהצד השני - כיוון שעשה מעשה בבור אין ראוי לפוטרו [סמ"ע - נקרא בעל הבור לענין חבטה]).

רא"ש,רמ"א: פסקו כלישנא השניה, שתלוי מאיזה צד נפל.

האחרון חייב: נ"ל שאין הכוונה שרק השני חייב אלא שניהם חייבים, שהרי גם ההרחבה לבד לא יכולה להמית, וא"כ הדין הוא כמו במניח אבן ליד בור חבירו (סע' לג) ששניהם חייבים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.