פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט תיח יג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:58, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט תיח יג

סעיף יג[עריכה]

טמון באש, פטור. שאם הדליק גדיש חבירו והיו טמונים בו אפילו מוריגים וכלי בקר שדרך להטמינם בגדיש, פטור, ורואים מקום הכלים הטמונים כאלו היה שם שעורים או חטים כפי מה שהוא הגדיש, וכך ישלם לו. במה דברים אמורים, במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בשל חבירו וכלו חציו, כגון שנפל הגדר שביניהם שלא מחמת הדליקה, והיה אפשר לו לגדור ולא גדר. אבל אם הדליק בתוך של חבירו, או אפילו בתוך שלו ולא כלו חציו, כגון שנפל הגדר מחמת הדליקה, חייב בדבר שדרכו להטמין בגדיש כגון מוריגים וכלי בקר, כמו שנתבאר בסי' צ', ובבית חייב על כל דבר, שדרך בני אדם להניח בבית כל כליהם וכל חפציהם, וכל מה שיטעון בעל הבית שהיה בבית, ה"ז נשבע בנקיטת חפץ ונוטלא, ובלבד שיטעון דברים שהוא אמוד בהם שהם שלו או שרגילים להפקיד בידו. (וע"ל סימן צ').

משנה בב"ק סא,ב: המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו, ר' יהודה אומר: משלם מה שבתוכו, וחכ"א: אינו משלם אלא גדיש של חטין או של שעורין... ומודים חכמים לר"י, במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה, שכן דרך בנ"א להניח בבתים.

גמרא: אמר רבא: בתרתי פליגי, פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, דר"י מחייב אטמון באש, ורבנן סברי: לא מחייב; ופליגי נמי במדליק בשל חבירו, דר"י סבר: משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי, ורבנן סברי: כלים שדרכן להטמין בגדיש, כגון מוריגין וכלי בקר - הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם [תוס' - מלשון הפסוק "כי תצא אש", הפוטר מטמון, משמע שמדובר במדליק בשלו ונתפשטה לשל חברו, ולכן המדליק בשל חברו חייב, אמנם בדבר שאין דרך להטמין שם פטור מסברא, שלא היה לו להעלות על דעתו שהטמין בגדיש ארנק].

ב"ק כג,א: קשיא ליה לאביי: למ"ד אשו משום חציו, טמון באש דפטר רחמנא היכי משכחת לה? וניחא ליה, כגון שנפלה דליקה לאותו חצר, ונפלה גדר שלא מחמת דליקה, והלכה והדליקה והזיקה בחצר אחרת, דהתם כלו ליה חציו. אי הכי, לענין גלוי נמי כלו ליה חציו! אלא, למאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו, וכגון שהיה לו לגודרה ולא גדרה. הרמב"ם לא הזכיר חילוק זה, ותמה עליו המ"מ, וכתב שאולי דעתו שאין להניח פשט המשניות והמימרות שלא חילקו בטמון מפני הסוגיא ההיא.

↵ כשמזיק בידיים: ש"ך - כשמזיק בידיים חייב גם על דבר שאין דרך להניח שם, כמוכח מהשו"ע בסי' שפח,א[1]

א. תקנת הנגזלים: הגמ' בב"ק סב,א אומרת שלר"י המחייב בטמון עשו תקנת נגזל באשו, הרא"ש כותב שנפק"מ לרבנן במדליק בתוך של חברו.

↵ בגלוי: מ"מ,ב"י,סמ"ע: אם יש ויכוח כמה היה בגלוי, נשבע הניזק ונוטל כדין הנגזלים. המ"מ כותב שנחלקו בכך המפרשים, ומסיק שנשבע ונוטל.

רש"ל,ש"ך: באש תקנו רק כשהמזיק טוען שמא. הש"ך כותב שכן מוכח מהרא"ש, וסובר שכן גם דעת הרמב"ם והשו"ע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. וכ"כ הרשב"א בדף סב,א, אולם תוס' (שם, לגבי ההוא גברא דבטש בכספתא) מחלקים בין רמות הסיכוי שיש בכל מקרה, ומשמע שאינו סובר חילוק זה.