מצוות ירושת ארץ ישראל

מצוות כבוש וירושת ארץ ישראל, היא מצווה מהתורה, להעביר את ארץ ישראל לרשותם – לבעלותם של ישראל, שתהיה כל הארץ בבעלות עם ישראל. לדעת הרמב"ן מצווה זו ומצוות הישיבה בארץ נמנות כמצווה אחת במנין התרי"ג. מצוות הכיבוש היא יכולת הישיבה בארץ, ומצוות יישוב ארץ ישראל היא מימושה המעשי של אותה יכולת, כיבוש ללא ישיבה בפועל – אינו כיבוש.

המקור[עריכה]

ארץ ישראל בגבולות שנאמרו בתורה נצטווינו להוריש את העמים היושבים שם ולשבת בה, שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה‏^[1]. על סמך פסוק זה כתב הרמב"ן:נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם. מקור. רמב"ן השמטות לספר המצוות מצווה ד}}

במניין המצוות[עריכה]

לדעת הרמב"ן ועוד רבים‏^[2] מונים מצוה זו במנין המצוות, הם סוברים שמצוה זו נוהגת אף לדורות, אפילו בזמן הגלות‏^[3].

הרמב"ם לא מנה מצוה זו בכלל מנין המצוות. דעת המגילת אסתר שהמצווה של כיבוש לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מהארץ, ומצווה שאינה נוהגת לדורות אינה נחשבת במנין המצוות. אמנם רבים חולקים וסוברים שגם לדעת הרמב"ם מצווה זו נוהגת גם לדורות, ומה שהרמב"ם לא מנה את המצווה, זה מחמת שיטתו, שמצווה שהיא אמצעי למצוות אחרות אין מונים אותה במנין התרי"ג‏^[4], אף ירושת ארץ ישראל היא אמצעי לקיום מצוות התלויות בארץ ולביעור עבודה זרה‏^[5] או לקיום כל המצוות‏^[6].

גדרי המצווה[עריכה]

מצוות ירושת הארץ אינה מצוות מלחמה, אלא מצווה לדאוג, שתהיה כל הארץ בבעלות יהודית. את המצווה ניתן לקיים בהרבה דרכים, כגון על ידי שלום, כיהושע בן נון ששלח מכתבים מי שרוצה להשלים יבוא וישלים, והגרגשי הלך ופנה לו לאפריקה. או עלי ידי קנין קרקעות, כדוד שקנה את הגורן מארנן היבוסי (דה"י א, כא)‏^[7]. האם שהעמים לא מסכימים לתת לנו בדרך שלום, חובה עלינו לצאת למלחמה בשביל קיום המצווה, ראה להלן כיבוש מלחמה.

ממשלה יהודית[עריכה]

במצוות ירושת הארץ יש אומרים, שהמצווה בשלמותה היא להשתדל שתהיה ריבונות יהודית השולטת בארץ ישראל, ומחזיקה בקרקע ועם ישראל יוכל לעשות בארץ, כאדם העושה בתוך שלו (וזה הנקרא בלשון חז"ל "כבוש רבים"). ואסור לתת חלק מהארץ לממשלה ביד האומות. שכן מצאנו לשון כיבוש על שלטון וממשלה בפסוק "ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כח) מסביר הרמב"ן: "נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם"‏^[8].

לעומת זאת יש אומרים שעיקר מצוות ירושה היא שתהיה הקרקע ברשות היהודי, שיכול להנחילה לבניו, אפילו עם השלטון בארץ נכרי, כמו בימי בית שני שהשלטון היה בידי מלכי פרס‏^[9].

מצווה ציבורית[עריכה]

לדעה הסוברת שהמצווה מתקיימת בשלימותה רק בשלטון ישראל, מצווה זו בתור חובה היא מצווה ציבורית המוטלת על העם לכונן שלטון ישראל ולא על היחיד.

אמנם הרמב"ן מחדש שגם ליחיד יש מצווה או הכשר מצווה‏^[10] לקנות קרקע בארץ ישראל מידי הגוי ובכך לירש את הארץ, לפחות ירושה חלקית – ירושה ממונית. לכן גאולת קרקעות היא חלק ממצוות ירושת הארץ‏^[11].

כתוצאה מהנ"ל נחלקו רבים בדעת הרמב"ן האם מצווה הישיבה בארץ ליחיד היא חובה גמורה כענף של המצווה הציבורית, או שזה מצווה של רשות, והאם חובה על בני חו"ל לעלות לארץ ישראל, שאין סכנה בדבר. עיין על כל בהרחבה בערך מצווה קיומית או חיובית

כיבוש במלחמה[עריכה]

לדעת הרמב"ן יהושע נצטווה להילחם באומות שגרו בארץ בשביל המצווה לירש את הארץ. מלחמה זו מלחמת חובה היא, והעוסק בה פטור מכל המצוות‏^[12].

יש סוברים שהיתה זו 'הוראת שעה', אבל לדורות אין מצווה לצאת למלחמה בשביל לכבוש את הארץ, אלא להשתדל בכך בדרכים המותרות ללא סכנה‏^[13]. לעומת זאת יש אומרים שהמצווה להילחם היא מצווה לדורות, שעלינו להילחם ולהיכנס לסכנה כדי לכבוש את כל ארץ ישראל‏^[14] למחלוקת זו יש השלכה גדולה לגבי הנושא של החזרת שטחים תמורת שלום.

המצווה להילחם (בזמן יהושע או לדורות) היא רק נגד אומה הטוענת בעלות על הארץ, אבל גוי יחיד הגר בארץ, אין חיוב לסלקו מהארץ (אמנם י"א שצריך שיקבל עליו ז' מצוות - רמב"ם ע"ז י, ו), אבל מצווה לקנות ממנו את הקרקע‏^[15]

הרמב"ם חולק על הרמב"ן וסובר, שיהושע נצטווה להילחם בגלל שהיה זה ז' עממין שהיו עובדים עבודה זרה ונצטוינו עליהן "לא תחייה כל נשמה"‏^[16]. ולא נתבררה דעתו האם יש מצווה להילחם באומות אחרות אפילו בזמן יהושע‏^[17].

כל זה אינו ענין לסוג אחר של מלחמת מצווה שהיא הצלת ישראל ועזרתן מיד צר, מצווה זו ישנה בכל מקום ובכל זמן‏^[18].

במקום סכנה[עריכה]

דנו הפוסקים האם מותר להכנס לספק סכנה בשביל מצוות כיבוש הארץ, יש סוברים שמותר, שהרי שציוותה התורה להילחם בשביל לירש את הארץ, ודאי היתה כוונתה שנכנס לספק פיקוח נפש לשם כך, נמצא שמצוות כיבוש דוחה פיקוח נפש‏^[19]. לדעות אלו מותר לגור במקום מסוכן מבחינה בטחונית בארץ ישראל, אם על ידי כך מיישב את ארץ ישראל וגורם שלא תימסר לאומות. וכך עשו אנשי העליות הראשונות, שגרו במקומות שהיו סכנת נפשות‏^[20].

דעת הרב עובדיה יוסף הייתה, שהיות ובכיבוש של מדינת ישראל, אין אנו רשאים לפנות את בתי העבודה זרה של האומות, לכן אין זה נקרא מצוות כיבוש, שדוחה פיקוח נפש‏^[21].

מעלת המצווה[עריכה]

גדולה מצוות ירושת הארץ, ממצוות ישיבת הארץ, שהרי התירו חז"ל (גיטין ח, ב) אמירה לעכו"ם בשבת בשביל מצוות ירושת הארץ (לקנות קרקע מגוי), ולא התירו אמירה לעכו"ם בשביל לעלות ולהתיישב בארץ. הטעם: ירושת הארץ היא מצווה המתקימת לעולם ולכל ישראל, שלא תשתקע הארץ הקדושה בידי טמאים, לעומת זאת ישיבת הארץ היא מצווה זמנית ופרטית ‏^[22].

הכנה למצוות[עריכה]

מצוות ירושת הארץ, מלבד שהיא מצווה כשלעצמה, הרי היא גם הכנה להרבה מצוות אחרות התלויות בארץ. מצוות תרומות ומעשרות (ראשון, שני ועני) שמיטה ויובל, ערי חומה עבד עברי ועוד, שאינם נוהגות עד שיורשים את הארץ ומחלקים אותה לשבטים.

דיני המצווה[עריכה]

גבולות הארץ לגבי מצוות ירושת הארץ, הם גבולות ההבטחה‏^[23]. אסור להלחם בשום ארץ מהארצות שסביב ארץ ישראל, עד שתיכבש כל הארץ שסימן הקב"ה גבולותיה בתורה בפרשת עקב (גבולות ההבטחה, עד נהר פרת) ‏^[24]. יש אומרים שגם אין לכבוש את גבולות הארץ המובטחת עד שכובשים את גבולות פרשת מסעי תחילה‏^[25].

לקריאה נוספת[עריכה]

הרב יעקב זיסברג, נחלת יעקב ב' חלקים. ירושלים תשס"ה

הרב יעקב זיסברג- מצוות ירושת ארץ ישראל

יישוב ארץ ישראל - באתר ויקשיבה

ראו גם[עריכה]

• חילופי שטחים

• ארץ ישראל השלמה

• מצוות יישוב ארץ ישראל

הערות שולים[עריכה]