ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שא ד

סעיף ד | לעבור באמת המים לדבר מצווה

הגמרא אומרת (יומא עז:- עח.) שההולך לדבר מצווה, או להקביל פני הגדול ממנו, מותר לעבור באמת המים, אלא שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (רש"י: שלא יראה כאילו הטלית על כתפו ויוצא בה בשבת. רא"ש, ר"ן וטור: שיהיה היכר ולא יבוא לידי סחיטה). ואם הולך עם סנדל אסור שמא ישמט לו, אבל במנעל מותר כי הוא מהודק על רגלו היטב.

הגמרא מסתפקת האם רב שהולך לתלמידו נחשב לדבר מצווה ולא פושטת. וכתבו הראשונים (רי"ף ורא"ש) שנקטינן לחומרא ואסור.

☜ טור ושו"ע: מותר לעבור באמת מים לדבר מצווה, והוא שיעשה שינוי שלא יבוא לידי סחיטה, ואם הולך עם סנדלים אסור, אבל במנעלים מותר.

1. גם להקביל פני אביו נחשב כהקבלת פני גדול ממנו (משנ"ב). איש ואישה שווים במצוות הקבלת פנים (מג"א).

2. רב שצריך לתלמידו, כגון שהוא חריף: הט"ז מתיר, ותוספת שבת אוסר. אבל אם רוצה לשאול את תלמידו שאלה מסתבר להתיר, דלא גרע מדבר מצווה (משנ"ב).

3. לדעת הרמ"א (בסימן תריג, ח) אם הולך לדבר מצווה עדיף לעבור בתוך המים מאשר להקיף. ולאחרונים שם עדיף להקיף מאשר לעבור במים גם בהולך לדבר מצווה (משנ"ב).

4. מג"א: בשבת יש מצווה להקביל פני רבו וברגל זה חיוב. ויש בזה דוחק למעיין בש"ס (ביה"ל). ומדברי הראשונים (ר"ח וריטב"א) נראה שגם הם חילקו בין שבת וראש חודש לרגלים (חילוקים שונים, ומדבריהם מוכח שגם הם למדו שאין דינם שווה, אך הסכימו שבין כך ובין כך יש חיוב).

5. מותר לעבור לצורך מצווה אפילו כשהוא לבוש, ואפילו אם המים מגיעים עד צווארו (והוא שאין זרם חזק המסוכן לעבור בתוכו) (ביה"ל).