ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שה ח

סעיף ח | נתינת מרדעת בחצר

הגמרא מתירה (נב:) להניח מרדעת על החמור בשבת כשהוא בחצר. וכנזכר בסעיף הקודם אסרו הראשונים לקשור אותה בשבת (הרא"ש והטור ביארו שזה משום משתמש בבעלי חיים).

נחלקו הראשונים לגבי הנחת אוכף על סוס:

◄ סמ"ג: מותר להניח מרדעת רק על חמור, אבל לא על סוס, והורדת מרדעת אסורה בכל מקרה. אוכף אסור בהורדה ונטילה בסוס וחמור^[1].

☜ כך פוסק שו"ע.

◄ טור: מותר להניח אוכף בלי לקשור שהרי הטעם שהתירו להניח בלי קשירה היה משום שבקשירה משתמש בבעלי חיים (כך מבאר הירושלמי את האיסור בקשירה), ואין הבדל בין הנחת אוכף על סוס או הנחת מרדעת על חמור ובשניהם מותר.

☜ כך פוסק אליה רבה.

1. בכל אופנים שנאסר הטעם הוא משום טרחה שלא לצורך (משנ"ב^[2]).

2. גר"א בשם רש"י: כל הבהמות מצטערות מהקור ומותר להניח עליהם מרדעת. ובזמן שהקור גדול או בזמן שהחום גדול ויש לבהמות זבובים לכו"ע מותר להניח על כל בהמה מרדעת (משנ"ב).

3. גר"א: השו"ע אסר להוריד מרדעת מעל חמור כדעת הסמ"ג. אבל רש"י מתיר להוריד משאר הבהמות את המרדעת כי רק חמור מצטנן מאליו, אבל לשאר הבהמות יהיה חם אם לא יורידו את המרדעת (והסכים לדבריו). (ביה"ל).

הערות שוליים