פרשני:בבלי:בכורות ח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בכורות ח ב

חברותא[עריכה]

ומשנינן: מי כתיב "מכל החיה ומכל הבהמה", עד שנפרש את כוונת הכתוב שיהיה הנחש מקולל כפי שנתקללה החיה מן הבהמה, והרי "מכל הבהמה ומכל החיה" כתיב, שמשמעו: ארור הוא מכל הבהמה שנתקללה מחיה.
ואכתי מקשינן: אכן מוכרח שכוונת הכתוב היא שיקולל כפי שנתקללה בהמה מחיה, אבל מנין לומר שהכוונה לקללת בהמה גסה מחיה ונמצאת שקללתו היא אחד לשבע כקללת בהמה גסה טמאה מחתול, והרי אימא: כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש, ומאי ניהו (איזו בהמה נתקללה מן החיה אחד לשלש) עז, כלומר בהמה דקה טהורה, שזמן עיבורה חמשה חדשים מחתול שזמן עיבורו חמשים ושנים יום, כך נתקלל הוא מבהמה (דקה טהורה) אחד לשלש, דהוה ליה חמיסר ירחי (חמשה עשר חודש)!?
ומשנינן: איבעית אימא: "ארור אתה מכל הבהמה" כתיב, ומשמע: יקולל הנחש מן הבהמה המקוללת ביותר, והיינו בהמה גסה טמאה.
אי בעית אימא: קללה הוא, קללה שדי עלויה (לשם קללה נאמר, הטל עליו קללה), כלומר, היות וקללה היא, הטל עליו את הקללה החמורה ביותר שיכול אתה להכליל בפסוק.  1 

 1.  כתב רש"י: יכולה היתה הגמרא להקשות: אימא כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשנים, שכך נתקלל החמור מן השועל, ויהיה זמן עיבורו של נחש כפלים מן החמור דהיינו שנתיים. אלא אף בזה יש לתרץ כתירוץ הגמרא. ועוד "מכל הבהמה ומכל החיה" כתיב, דמשמע: דמשום בהמה שיתירה קללתה על שום חיה, ומצינו חמור מקולל מחתול אחד לשבע.
אמר שאל ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר ומוליד, כלומר, כמה שוהה הוא מן העיבור עד הלידה?
אמר ליה רבי יהושע: לשב שני!
אמר ליה הקיסר: והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת!?
אמר ליה רבי יהושע: הנהו מיעברי הוו מעיקרא ארבע שנין.
אמר ליה הקיסר: והא קמשמשי שמושי!? ואילו היו מעוברות לא היו מקבלות זכר כדרך חיות ובהמות!?
אמר ליה רבי יהושע: אינהו (הנחשים) נמי משמשי אף בעיבורם כאדם.
אמר ליה הקיסר: והא חכימי אינהו סבי אתונה!? וודאי בדקו ומצאו שלא היו מעוברות.
אמר ליה רבי יהושע: אנן חכימינן מינייהו.
אמר ליה קיסר: אי חכמיתו, זיל זכינהו ואייתינהו ניהלי; כלומר, התנה עמהם שאם אתה מנצחם, יבואו עמך, והביאם אלי.  2 

 2.  נתבאר על פי רבינו גרשום.
אמר ליה רבי יהושע: כמה הוו?
אמר ליה: שיתין גברי.
אמר ליה רבי יהושע: עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי, וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי.
(שאל הקיסר את רבי יהושע: כמה זמן שוהה העובר במעי הנחש עד שנולד?
ענה לו רבי יהושע: לשבע שנים.
תמה הקיסר: והרי זקני אתונה, הרביעו זוגות נחשים וילדה לשלש שנים!?
ענה לו רבי יהושע: אותן נחשים כבר היו לאחר עיבור של ארבע שנים.
תמה הקיסר: והרי הרביעום ושימשו, ואילו בזמן העיבור אין חיות ובהמות מקבלות זכר!?
אמר לו רבי יהושע: הנחשים אינם כשאר חיות, והם משמשים אף בשעת עיבור כבני אדם.
ועדיין תמה הקיסר: והרי חכמים הם זקני אתונה!?
אמר לו רבי יהושע: אנחנו יותר חכמים מהם.
אמר לו הקיסר: אם חכמים אתם, לך ונצח אותם בויכוח בדברי חכמה, והבא אותם אלי, כלומר, התנה עמהם שאם אתה מנצחם, יבואו עמך, והביאם אלי.
שאל רבי יהושע את הקיסר: כמה אנשים הם?
ענה לו הקיסר: ששים בני אדם.
אמר רבי יהושע לקיסר: עשה לי ספינה שיש בה ששים חדרים, ובכל חדר ששים כסאות).
עבד ליה; וירד רבי יהושע בספינה לאתונה, וכי מטא להתם על לבי טבחא, אשכחיה לההוא גברא דהוה קא עביד חיותא, אמר ליה רבי יהושע: רישך לזבוני?
אמר ליה הטבח: אין!
אמר ליה רבי יהושע: בכמה?
אמר ליה: בפלגא דזוזא!
יהב ליה רבי יהושע לטבח חצי זוז.
לסוף אמר ליה רבי יהושע: הב לי רישך!
יהיב ליה חד רישא דחיותא.
אמר ליה רבי יהושע: וכי אנא רישא דחיותא אמרי לך!? והרי אנא רישך אמרי לך.
הוסיף ואמר ליה רבי יהושע: אי בעית דאישבקך, סגי לפני, ואחוי לי פיתחא דבי את ונא.
אמר ליה הטבח: מסתפינא, דכל דמחוי קטלו ליה.
אמר ליה: דרי כריכא דקניא, וכי מטית להתם, זקפה כמאן דקא מתפח.
(אכן ציוה הקיסר לבנות לו ספינה כזו; וירד בה רבי יהושע לאתונה מקום מושב החכמים. וכאשר בא לשם - ולא ידע את מקום מושבם בתוך העיר - = נכנס לבית המטבחיים ומצא שם אדם מנתח בהמה.
שאל רבי יהושע את הטבח: האם ראשך עומד למכירה?
ענה לו הטבח: אכן.
שאל רבי יהושע: בכמה?
ענה לו: בחצי זוז.
נתן לו רבי יהושע כאשר ביקש, וביקש את ראשו, ונתן לו הטבח את ראש הבהמה.
אמר לו רבי יהושע: וכי את ראש הבהמה אמרתי לקנות, והלוא את ראשך הוא שאמרת!? ואם רצונך שאניח לך, צעד לפני, והראני את פתח המקום שם יושבים החכמים.
אמר לו הטבח: מפחד אני, שכל המראה את מקום מושבם הורגים אותו.
אמר רבי יהושע לטבח: שא על כתפיך אגודת קנים, ולך לשם, וכשתגיע לאותו מקום עשה עצמך כאילו אתה עומד לפוש, ובזאת אדע כי שם פיתחם של בית זקני אתונה).
אזל רבי יהושע, אשכח דרבנאי מגואי, שהיו שומרים שלא יכנס זר, ודרבנאי מבראי, שהיו שומרים שלא יצא אחד מן הזקנים לחוץ -
והיו שופכים על איסקופת החדר סובין או עפר, שהיה ניכר עליהם פסיעות אדם, דאי חזו - זקני אתונה - כרעא דעיילא של זר, קטלי להו לרבנאי דגוואי שפשעו בתפקידם,  3  ואי חזו כרעא דנפקא, קטלי להו לרבנאי דבראי.  4 

 3.  כתב רש"י: השומרים לא היו הורגים שום אדם, אלא אם כן נכנס כולו לפנים על כרחן, או אחד יוצא כולו לחוץ.   4.  הגירסא שונתה לפי מה שכתב רש"י, שהשומרים בחוץ הם אלו שהיו שומרים על היציאה, ואלו שבפנים על הכניסה.
התחכם רבי יהושע ונכנס על המפתן,  5  ואפכה לסנדליה האחת, כך שבעומדו על האיסקופה היתה נראית פסיעה כלפי פנים ופסיעה כלפי חוץ, וקטלינהו לכולהו, כי היה נראה לזקנים שאחד נכנס ואחד יצא.  6 

 5.  רבינו גרשום כתב שנכנס בשעה שהיו ישנים. אבל לכאורה נראה מרש"י לא כן, ולכן כתב רש"י שלא היו הורגים עד שנכנס כולו לפנים או יצא כולו לחוץ, ואם כן יכול היה רבי יהושע ליכנס עד מפתן הבית.   6.  נכתב ונתבאר על פי רש"י ורבינו גרשום, ראה רש"ש.
(ראה רבי יהושע שיש אורבים השומרים על הפתח מבפנים שלא ייכנס אדם זר, ואורבים השומרים מבחוץ שלא יצא לחוץ אחד מבני הבית; והיו הזקנים רואים על מפתן הבית - ששפכו עליו סובין או עפר שיהיה ניכר שם פסיעותיהם של הנכנסים והיוצאים - אם נכנס אדם זר או יצא אחד מהם, על ידי שהיו בוחנים את הפסיעות על המפתן, אם הכיוון הוא כלפי חוץ או כלפי פנים, וכשהיו מוצאים פסיעות כלפי פנים - ובהכרח שנכנס שם זר - היו הורגים את השומרים הפנימיים שמעלו בתפקידם, ואם היו הפסיעות כלפי חוץ, היו הורגים את השומרים החיצוניים שמעלו בתפקידם -
נתחכם רבי יהושע, והפך את סנדלו האחת, כדי שתיראה בשעת עומדו על המפתן כניסה ויציאה כאחת, ומשראו כן הזקנים הרגו את כל השומרים, שהיה נראה להם שמעלו כולם בתפקידם).
אזל רבי יהושע אשכח דהוו יתבי ינוקי מלעיל וסבי מלתחת; אמר רבי יהושע: אי יהיבנא שלמא להני (לינוקי), קטלי לי הני (הזקנים), סברי: אנן עדיפינן, דאנן קשי טפי ואינהו דרדקי; ואי יהיבנא שלמא להני (לזקנים) קטלי לי הני, אמרי: אנן עדיפנא, דאנן עילאי ואינון תתאי; ולכן אמר להו רבי יהושע: שלמא לכולהו חכימאי!
(הלך ומצא שם רבי יהושע, שהיו יושבים צעירים למעלה וזקנים למטה; אמר רבי יהושע בלבו: אם אתן שלום לאלו הצעירים, יהרגוני הזקנים, כי יאמרו: הרי אנחנו זקנים והם צעירים; ואם אתן תחילה שלום לזקנים, יהרגוני הצעירים, כי יאמרו: הרי אנחנו יושבים מלמעלה ואילו הם למטה; ולכן אמר רבי יהושע: "שלום לכל החכמים").
אמרו ליה הזקנים לרבי יהושע: מאי עבידתיך? אמר להו רבי יהושע: חכימא דיהודאי אנא, ובעינא למיגמר חכמתא מינייכו; אמרו ליה: אי הכי ניבעי לך? אמר להו רבי יהושע: לחיי! אי זכיתו לי, כל דבעיתו עבידו בי, ואי זכינא בכו, איכלו נהמא גבאי בספינתא.
(שאלוהו היושבים שם מה מעשיך? ויאמר להם: חכם היהודים אני, ורצוני ללמוד מכם דברי חכמה; אמרו לו: אם כך נבחון אותך! אמר להם רבי יהושע: מסכים אני, ואם תנצחוני, עשו בי ככל שתרצו, ואם אני אנצח אתכם, תבואו לאכול אתי לחם בספינה).  7 

 7.  ראה מהרש"א בחידושי אגדות ביאור נרחב בכל הענין.
אמרו ליה: ההוא גברא דאזיל ובעי איתתא ולא יהבו ליה, מאי חזי ליה דאזיל היכא דמידלו מינה!? שהרי לכאורה כל שכן שלא יתנו לו; שקל רבי יהושע שיכתא, תתאי דצה - לא עאל, דלי דצה - ועאל; אמר: האי נמי מיתרמי בת מזליה.
(שאלוהו חכמי אתונה לרבי יהושע: אדם שביקש לשאת אשה וסירבו לתת לו, מה ראה  8  לילך ולבקש אשה מיוחסת מן הראשונה, והרי כל שכן שלא יתנו לו!? נטל רבי יהושע מחט, ונעצה בכותל בתחתיתו ולא נכנס, ושוב העלה את ידו ונעצה במקום גבוה יותר - ואכן ננעצה; אמר להם רבי יהושע: אף זה טוב עושה אם מבקש הוא אשה מיוחסת מן הראשונה, כי שמא היא בת מזלו).

 8.  לשון הגמרא הוא: "מאי חזי ליה", ויש לפרש שהוא מלשון ראיה, ואם כן הכוונה כפי שנתבאר בפנים. ויש לפרש שהתרגום הוא "ראוי", כלומר, מה ראוי לעשות לו על שהלך ועשה שטות כזו.
ועוד שאלוהו: גברא דאוזיף וטריף מלקוחות, מאי חזי דהדר אוזיף!? אמר להו רבי יהושע: גברא אזל לאגמא קטל קמא טונא ולא מצי ביה, הדר קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה.
(עוד שאלוהו: אדם שהלוה כסף ולא הצליח ליפרע מן הלוה עד שהוצרך לטרוף מן הלקוחות שקנו מהלוה, מה ראה להוסיף ולהלוות כספים!? ענה להם רבי יהושע: משל לאדם שהלך לאגם לקצור קנים, ועשה מהם חבילה, ולא הצליח להרימו על כתיפו, ומכל מקום מוסיף הוא לקצור ומניח חבילה על חבילה, כי סובר הוא, בינתיים יבוא כאן אדם ויטעינני את חבילותי).
ואף כאן, אם כי נתקל באדם לא נאמן, יוסיף וילוה לאחר, עד שימצא אדם נאמן ויעשה עמו עיסקא.  9 

 9.  נתבאר על פי רש"י. ורבינו גרשום פירש: אף זה יוסיף וילוה, כי שמא הוא בעל חוב נוח מן הראשון, וצריך ביאור לשיטתו הדמיון לנמשל, אבל לרש"י הכוונה היא, כי על ידי שמנסה הוא את האנשים, לבסוף מוצא אדם נאמן להתעסק עמו.
אמרו ליה: אימא לן מילי דכדי (אמור לנו דברי הבאי)!  10 

 10.  נכתב ונתבאר על פי גירסתו הראשונה ופירושו הראשון של רש"י. ועוד גרס: "מילתא דכדיבי", כלומר, דברי כזב.
אמר להו רבי יהושע: הוה ההוא כודניתא דילידא, והוה תלי ליה פיתקא, וכתב ביה "דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי" ; אמרו ליה חכמי אתונה: וכודניתא מי ילדה!? אמר להו: הי ניהו מילי דכדי.
(אמר להם רבי יהושע: מעשה בפירדה שילדה, והיה תלוי שטר על צואר הולד ונאמר בו שיש לו חוב לגביה בבית אבא מאה אלף זוז. ותמהו עליו חכמי אתונה: וכי פירדה יולדת!? אמר להם: אלו הם דברי ההבאי).
עוד שאלוהו: מילחא כי סריא במאי מלחי לה? אמר להו: בסילתא דכודניתא; אמרו לו: ומי איכא סילתא לכודניתא? אמר להם: ומילחא מי סרי!?
(עוד שאלוהו: מלח שהסריח במה מתקנים אותו? ענה להם: בשליית הפירדה; תמהו עליו: וכי יש שילייא לפירדה, והרי אינה יולדת!? ענה להם: וכי יש מלח מסריח!?).
אמרו לו זקני אתונה: בני לן ביתא באוירא דעלמא! אמר רבי יהושע שם (המפורש) תלא נפשיה בין רקיעא לארעא, אמר להו: אסיקו לי ליבני וטונא, וכשתעשו בקשתי אעשה אף אני את בקשתכם.
(אמרו לו: בנה לנו בית באויר העולם! הזכיר רבי יהושע שם ונתלה בין הקרקע לשמים, ואמר להם: הבו לי לבנים וטיט כדי שאבנה; וכשתעשו בקשתי, אעשה אף אני את בקשתכם).
עוד שאלוהו: מציעתיה דעלמא היכא? זקפה לאצבעתיה, ואמר להו: הכא! אמרו ליה: ומי יימר!? אמר להו: אייתו אשלי ומשחו.
(עוד שאלוהו: אמצע העולם היכן הוא? הניף את אצבעו ואמר: כאן הוא אמצע העולם! שאלוהו: ומנין לנו שכן הוא? אמר להם הביאו חבלים ומדדו).
עוד אמרו לו: אית לן בירא בדברא, עיילא למתא! אמר להו: אפשילו לי חבלי מפארי (שהוא דבר שאי אפשר) ואעייליה.
(יש לנו בור במדבר, העלהו נא לעיר; אמר להם: עשו לי חבלים מסובין - שהוא דבר שאי אפשר - ואעלהו).
עוד אמרו לו: אית לן ריחייא דתבירא - חייטיה! שקל רבי יהושע פיסקא מינה ושדא להו, אמר להו: כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה.
(אמרו לו: יש לנו ריחיים שבורות, תפרהו נא! נטל רבי יהושע חתיכה מן הריחיים וזרק להם, ואמר: עשו לי מן הריחיים חוטים - כדרך שהנשים נוטלות חוטים מן הבגד לתופרו - ואתפור בהם את הריחיים).
עוד שאלוהו: מישרא דסכיני במאי קטלי ליה? אמר להו: בקרנא דחמרא; אמרו לו: ומי איכא קרנא לחמרא!? אמר להם: ומי איכא מישרא דסכיני!?
(שאלוהו: ערוגת סכינים, במה קוצרים אותה? אמר להם: בקרן החמור; תמהו עליו: וכי יש קרן לחמור!? ענה להם: וכי יש ערוגת סכינים!?).
תו אייתו ליה תרי ביעי, אמרו ליה: הי דזגתא אוכמתי, והי דזגתא חיוורתי? אייתי להו איהו תרי גביני, ואמר להו: הי דעיזא אוכמתי, והי דעיזא חיוורתי.
(עוד הביאו לו שני ביצים, ושאלוהו: איזו של תרנגולת שחורה, ואיזו של תרנגולת לבנה? בתגובה הביא להם הוא שתי גבינות, ושאלם: איזו של עז שחורה ואיזו של עז לבנה?).
עוד שאלוהו: ורצוצא דמית בגו ביעתא, מהיכא נפק רוחיה!? אמר להו: מהיכא דעל משם נפק!
(שאלוהו על אפרוח שמת בתוך ביצתו והיא שלימה, אם כן מהיכן יצאה רוחו!? ענה להם: ממקום שנכנס משם יצא, כלומר, כדרך שנכנס לביצה שלימה כך יצא ממנה).
בקשו ממנו: אחוי לן מנא דלא שוי חביליה! אייתי רבי יהושע בודיא - פשטוה, ולא הוה עיל בתרעא; אמר להו רבי יהושע: אם כן אייתו מרי וחצינא וסיתרוה לכותל, והיינו מנא (היא המחצלת) דלא שוו חבי ליה.
(הראה לנו כלי שאינו שוה את ההפסד שהוא גורם; הביא להם מחצלת ופשט אותה, ומשניסו להכניסה לשער כשהיא פשוטה, לא נכנסה מרוב רחבה; אמר להם רבי יהושע: הביאו כלים וסיתרו את הכותל, כדי שתיכנס המחצלת, והרי לכם כלי שאינו שוה את ההפסד שהוא גורם).
משניצחם רבי יהושע בויכוח, התחכם רבי יהושע להביאם אל הקיסר כאשר ציוהו, וכך עשה:
אייתינהו (הביאם) רבי יהושע לכל אחד ואחד בפני עצמו בספינתא (לספינה), ועל פי ההסכם שהתנה עמהם למקרה שהוא ינצח; והכניס כל אחד לחדר אחר, כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי, אמר: כולהו חבראי להכא אתו, (כל אחד מהם כשראה באותו חדר שהכנס לשם ששים כסאות, היה בטוח שיביאו לאותו חדר את שאר חבריו) -
אמר ליה לספינא (אמר רבי יהושע לרב החובל): שרי ספינתך (התר עוגן ספינתך) וסע!
בהדי דקאתו חכמי אתונה, שקל רבי יהושע עפרא מעפרייהו (מהעפר שבארצם);

דרשני המקוצר[עריכה]