אנציקלופדיה תלמודית:פסול גויה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־18:00, 17 בינואר 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - אדם האוכל מאכל טמא שנפסל מאכילת או ממגע תרומה. == '''מהותו ודינו''' == האוכל א...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אדם האוכל מאכל טמא שנפסל מאכילת או ממגע תרומה.

מהותו ודינו

האוכל אוכלים טמאים או שותה משקים טמאים, נפסל גופו מלאכול תרומה[1], וטהרות[2], וקדשים[3], או אף פוסלם במגעו[4]. ואינו מטמא אותם[5], ולפיכך נקרא "פסול גויה"[6], לפי שנפסל ואינו מטמא[7]. יש שפירשו שנקרא "גויה" לפי שלדעתם אינו פוסל במגע[8], אלא פוסל את הגוף מאכילה[9].

אם הוא דין תורה

פסול גויה, יש סוברים שהוא מן התורה[10], שנאמר: ולא תטמאו בהם ונטמתם בם[11], הזהיר על אכילת דבר טמא שנטמא בו[12]. ויש סוברים שהוא גזירה מדרבנן[13].

מהות הגזירה

פסול גויה לסוברים שגזירה מדרבנן היא[14], נחלקו ראשונים במהות הגזירה: א) יש סוברים שהיא אחת מגזרת שמונה-עשר-דבר*[15], שגזרו על אדם שאכל אוכל טמא - בין שהוא ראשון לטומאה ובין שהוא שני לטומאה[16] - או ששתה משקים טמאים, שהוא פוסל את התרומה במגעו[17], ואף על פי שאין אדם נטמא מאכילת דבר טמא, מלבד אכילת נבלת עוף טהור[18], חששו חכמים שכשיאכל אוכל טמא ישתה עמו משקה של תרומה ויפסלנו, וכן כשישתה משקה טמא יאכל עמו אוכל של תרומה ויפסלנו[19], ואסור לאכול תרומה טמאה[20], או לפי שאסור לטמא תרומה, שנאמר: משמרת תרומתי[21]. ב) ויש סוברים שפסול גויה היא גזירה קדומה לשמונה עשר דבר[22], וגזרו שהאוכל אוכל טמא שנפסל גופו מלאכול - או מלשתות[23], ובמגע מותר[24] - תרומה[25], לפי שאם יאכל תרומה לאחר אכילת דבר טמא, יאמרו שכשם שמותר לאכול תרומה אף על פי שנוגע התרומה באוכלים הטמאים שבמעיו כך מותר ליגע תרומה באוכל טמא[26].

אם אסור ליפסל בפסול גויה

אכילת אוכל טמא –לכהן[27] - הפוסל בפסול גויה, נחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שאסור, שנאמר: ולא תטמאו בהם[28], היינו אל תטמאו באכילה[29]. האיסור מן התורה, לסוברים שפסול גויה מן התורה[30]. ולסוברים שפסול גויה מדרבנן[31], אסורו מדרבנן, ואותו שדרשו מן הכתוב אסמכתא* הוא[32]. ויש חולקים וסוברים שמותר ליפסל בפסול גויה[33], והכתוב "ולא תטמאו בהם" לא בא אלא לפסול בפסול גויה לאחר אכילת אוכל טמא[34].

טהרה

הפסול בפסול גויה שטבל, אוכל מיד בתרומה[35], ואינו צריך להמתין עד הערב[36], ואף על פי שהטמא טומאה דאורייתא אין אוכל עד שיעריב שמשו[37], פוסל גויה שאינו אלא מדרבנן[38], אוכל מיד[39].

כניסה למקדש

פסול גויה אסור ליכנס למקדש[40], ואם נכנס למקדש פטור[41].

על מי שיש לו ספק אם נטהר מטומאת פסול גויה, ע"ע חזקה (ב): בדרבנן[42].

האוכל

טומאת אוכל הטמא שהאוכלו נפסל בפסול גויה, הוא בין בראשון לטומאה[43], ובין בשני לטומאה[44].

מאכלות אסורות

מאכלות אסורות שנטמאו - אף על פי שאנשים בדלים מהם[45] - האוכלם נפסל בפסול גויה[46].

המטמא במגע

אוכל המטמא אדם הנוגע בהם, כגון נבלת בהמה[47], נחלקו אחרונים אם האוכלם נפסל בפסול גויה: יש סוברים שהאוכלם נפסל בפסול גויה[48]. ויש חולקים וסוברים שאינו נפסל, שאין לחשוש שהאוכלם יאכל תרומה מאחר שנטמא בנגיעתם[49].

המטמא בבית הבליעה

נבלת-עוף-טהור* שמטמא את האוכל כזית ממנה מן התורה[50], אכל כזית ממנה לא נפסל בפסול גויה, שכיון שטמא טומאה חמורה לא גזרו בו טומאה קלה[51]. אכל שיעור של פסול גויה פחות פחות מכזית שלא נטמא טומאה מן התורה, נחלקו אחרונים: יש סוברים שנפסל בפסול גויה[52]. ויש חולקים וסוברים שלא גזרו פסול גויה באוכל פחות פחות מכזית, כיון שלא שכיח[53].

בעצים ולבונה

עצים ולבונה של קודש שנטמאו[54], נסתפקו אחרונים באדם האוכלם אם נפסל בפסול גויה, שאין לחשוש שהאוכלם יצמא למשקה ויבוא לשתות תרומה[55].

שיעורו

שיעור אכילה

שיעור אכילת מאכל טמא שפוסל את האוכלה בפסול גויה היינו חצי פרס[56], שהוא רבע כיכר[57], ואכילת כמה סוגי מאכלים הטמאים מצטרפים לחצי פרס[58]. ונחלקו תנאים בשיעור חצי פרס: ר' יהודה בדעת ר' שמעון סובר ששיעורו שני ביצים קטנות[59]. ר' יוסי בדעת ר' שמעון סובר ששיעורו שני בצים שוחקות[60]. ור' יוחנן בן ברוקה וחכמים סוברים ששיעורו ביצה ומחצה שוחקת[61], וכן כתבו ראשונים להלכה[62]. בטעם שיעור חצי פרס, יש מן ראשונים שפירשו - לדעתם שסוברים שטעם פסול גויה הוא מטעם שמא ישתה משקה תרומה עם האוכל הטמא[63] - שאף על פי שאוכל טמא מטמא אף בשיעור כביצה[64], אין השיעור אלא בחצי פרס לפי שאין דרך אדם לשתות אלא אחר אכילת שיעור חצי פרס[65]. ויש מן הראשונים שפירשו - לדעתם שסוברים שטעם פסול גויה הוא מטעם נגיעת האוכל הטמא עם משקה תרומה במעיו[66] - שהאוכל כביצה יפחת במעיו מכביצה לפי שנשאר מהמאכל בין שיניו, וכיון שצריך יותר מכביצה נתנו שיעור של חצי פרס שהוא שיעור ידוע[67]. ויש מן הראשונים שפירשו שרצו חכמים שלא להחמיר בפסול גויה כשיעור טומאה של תורה, לפי שהוא מדרבנן - לסוברים כן[68] - ולפיכך הקילו ונתנו לו שיעור גדול יותר[69].

בשוהה באכילה

אכל מאכל טמא פחות משיעור הפוסל בפסול גויה[70], ושהה, ושוב אכל, והשלים באכילה האחרונה השיעור הפוסל, מצטרפים האכילות לפוסלו בפסול גויה[71], ואף אם טבל בין האכילה ראשונה לשנייה[72]. ונחלקו תנאים ואמוראים בשיעור הזמן: בברייתא אמרו שאם אין מתחילת אכילה הראשונה ועד סוף האכילה האחרונה יותר משיעור של אכילת-פרס*, מצטרפים לפוסלו[73]. רבנאי בשם שמואל אמר שאפילו אכל בכל היום שיעור הפוסל, מצטרפים כל האכילות לפוסלו, והוא שאכל כל כזית וכזית בשיעור של כדי אכילת פרס[74]. הלכה כדעה ראשונה[75].

שיעור השתיה

שיעור שתיית משקה טמא שנפסל השותה אותה בפסול גויה היא רביעית*[76], לפי שמן התורה משקה מטמא בשיעור רביעית, לסוברים כן[77]. ואף לסוברים שמן התורה משקה כל שהוא מטמא[78], פירשו ראשונים שרצו חכמים שלא להחמיר בפסול גויה שהוא מדרבנן, לסוברים כן[79], כשיעור טומאה של תורה, אלא הקילו ונתנו לו שיעור גדול יותר[80]. שתיית כמה סוגי משקים מצטרפת לפסול ברביעית[81].

בשוהה בשתייה

שתה משקה טמא פחות משיעור הפוסל בפסול גויה[82], ושהה, ושוב שתה והשלים בשתיה האחרונה השיעור, אמרו בברייתא שאם אין מתחילת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה יותר משיעור כדי אכילת-פרס*, מצטרפים לפוסלו[83]. ואף על פי שבשאר דיני שתיה שיעור השתיה הוא בכדי רביעית[84], בפסול גויה שאינו אלא מדבריהם עשו חיזוק והחמירו בשיעור גדול יותר[85], או לפי שבפסול גויה אין ענין הצירוף תלוי בהנאת הגרון כבשאר שתיה[86], אלא הענין שיצטרף בעיכול[87], או לפי שעיקר הגזירה בפסול גויה הוא באוכלים, ולא פלוג לאסור אף במשקים[88], ממילא לא פלוג בשיעור השהייה בין האוכלים למשקים[89].

על אכילת חצי-שיעור* של תרומה, שלא אסרו בפסול גויה, ע"ע חצי שיעור[90].

הערות שוליים

  1. עי' ראשונים שבציון 25. ועי' תו"כ שמיני ריש פ"ה: שומע אני טומאת הגויות, ורי"פ פרלא ל"ת עו דף ע א בביאורו ע"פ התוס' כריתות יב ב ד"ה אוכלין ורמב"ם שאבה"ט פ"ד הי"ד, שהוא פסול גויה מה"ת באוכל שקצים שאינם טמאים.
  2. תוס' חולין לד ב ד"ה והשלישי. ועי' ריטב"א שבת יג ב ד"ה ואלו, שלא גזרו אלא בתרומה החמורה ולא במעשר שני הקל.
  3. ר"ח ערובין פב ב .
  4. עי' גאונים וראשונים שבציון 17
  5. עי' שבת יג ב: מפסל פסלי טמויי לא מטמו, ושם שכ"ד ר' יהושע, ועי"ש שר"א חולק וע"ע טמאה ציון 538 ואילך.
  6. משנה ערובין פב ב ומעילה יז ב וטהרות פ"א מ"ג ומקוואות פ"י מ"ז.
  7. רמב"ם בפיה"מ הקדמה לטהרות סי' כב; תפא"י יבקש דעת אות סו. ועי' יומא פ ב שנקרא אף טומאת גויה.
  8. עי' ציון 25.
  9. ר"ת בסה"י חידושים סי' שיג ושטו ובתוס' ערובין פב ב ד"ה וחצי ויומא פ ב ד"ה וחצי וסוטה ל א ד"ה הא.
  10. עי' רש"י חולין לה א ד"ה דליכא ומיוחס לר"ן שבת יג: בביאור דעה ראשונה בגמ' יומא דלהלן, ועי' חקרי לב או"ח סי' מד ורי"פ פרלא לרס"ג ל"ת עו דף צ בדעתם שכ"ד רבא שם; רי"פ פרלא שם בד' ר' אילעי בכורות ל א, וע"ע חשוד ציון 310; כתר ישועה כריתות יג ב בד' תו"י כריתות שם, באוכל אב הטומאה; רי"פ פרלא שם בד' תוס' כריתות יב ב ד"ה אוכלין ורמב"ם שאבה"ט פ"ד הי"ד, בד' התו"כ שמיני ריש פר' ה: שומע אני טומאת הגויות. ועי' ציון 1.
  11. ויקרא יא מג.
  12. עי' ר"פ יומא פ ב ורש"י שם ד"ה ולא.
  13. עי' מסקנת הגמ' שם: מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
  14. עי' לעיל.
  15. ע"ע שמונה עשר דבר.
  16. ע"ע ציון 43 ואילך.
  17. עי' משנה זבים פ"ה מי"ב ושבת יג ב. ר"ח שבת שם; ר"נ גאון ערובין פב ב (נדפס פג ב); הערוך ע' טמא, וע"ע גויה פי' ב'; רש"י שבת שם ד"ה האוכל, ועוד; ריב"א בתוס' יומא פ ב ד"ה וחצי; ר"ש טהרות פ"ב מ"ב פי' א; מיוחס לר"ן שבת שם; עי' רמב"ם אבה"ט פ"ח ה"י ויא וכס"מ שם הי"א בדעתו. וע"ע טומאה ציונים 513 ואילך, 533 ואילך, וע' שמונה עשר דבר.
  18. עי' רש"י שבת שם ד"ה האוכל.
  19. שבת יד א. ועי"ש שגזרו בשתיית משקים טמאים אע"פ שלא שכיח כ"כ לאכול אחר שתייה, ועי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רסג, שהוא משום גזירת אוכלים טמאים לא פלוג לפסול אף משקים טמאים. ועי' מיוחס לר"ן שם, בטעם הדבר שחששו דוקא לשתיה תרומה עם האכילה ולא לאכילת תרומה עם האכילה, שכן הדרך לשתות עם האכילה.
  20. ע"ע תרומה. רמב"ם שם ה"י; מהרש"א שבת שם.
  21. במדבר יח ח, וע"ע טהרה ציון 143 ואילך. רש"י שם ד"ה ופסיל.
  22. ר"ת בסה"י חידושים סי' שיג ושטו ובתוס' שבת יד א ד"ה זמנין וערובין פב ב ד"ה וחצי ויומא פ ב ד"ה וחצי וסוטה ל א ד"ה הא; ר"ש טהרות שם פי' ב. ועי' רש"ש שבת שם בנ"מ שיש בפסול גויה אחר תקנת י"ח דבר.
  23. עי' סה"י סי' שיג ותוס' סוטה שם. ועי' שם ושם לגי' שלפנינו, שאסור לאכול תרומה ואח"כ לשתות משקים טמאים, ועי' גי' אחרת ברש"ש סוטה שם.
  24. הערוך ור"ת ור"ש דלהלן.
  25. ר"ח ערובין פב ב (נדפס פג א) ויומא פ ב, הובא בסה"י חידושים סי' שטו; הערוך ע' גויה פי' א; ר"ת שם ושם; ועי' רש"י ערובין פב ב ד"ה לפסול, ויומא פ ב ד"ה חצי, ותוספת יוה"כ שם בדעתו.
  26. ר"ת שם; ר"ש טהרות פ"ב מ"ב פי' ב.
  27. עי' ראש יוסף חולין לה א ומקדש דוד טהרות סי' מא בד' ראשונים דלהלן, וע"ע חלין ציון 10.
  28. ויקרא יא מג.
  29. רש"י חולין שם ד"ה דליכא ומאירי יומא פ ב, בביאור ר"פ יומא שם. ועי' ראשונים שבציון 33 בד' רש"י שם, ועי' דברות משה שבת הערה פו. וע"ע הנ"ל ציון 31 שי"ס שלוקים עליו. ועי' ציון 34.
  30. עי' ציון 10. רש"י ומאירי שם. ועי' רש"י גיטין סא א ד"ה רבא, וע"ע הנ"ל ציון 7 ואילך.
  31. עי' ציון 13.
  32. רש"י ומאירי שם.
  33. תוס' חולין לד ב ד"ה והשלישי; רמב"ן שם ד"ה הא; רשב"א שם ד"ה ומ"מ; תוס' רא"ש שם; ר"ש טהרות פ"ב מ"ג; רמב"ם טומאת אוכלין פט"ז ה"ח. וע"ע הנ"ל ציון 11 ואילך.
  34. תוס' ורמב"ן ורשב"א ותוס' רא"ש שם. ועי' רש"י יומא פ ב ד"ה ולא תטמאו ומל"מ טומאת אוכלין פט"ז ה"י ורי"פ פרלא לרס"ג ל"ת עו דף סו ב, בדעתו.
  35. תו"כ שמיני פ"ז; רמב"ם אבה"ט פ"ט ה"א
  36. תו"כ שם; רמב"ם שם.
  37. ע"ע אכילת תרומה ציון 175.
  38. עי' ציון 13
  39. ראב"ד לתו"כ שם; הערוך ע' גויה הובא ברש"י שבת יג ב ד"ה האוכל; רמב"ם שם ובפיה"מ בהקדמה לכלים.
  40. תוס' יומא מח ב ד"ה מדפסיל וזבחים קד ב ד"ה לא ותו"י יומא שם, בביאור המשנה כריתות יב ב. וע"ע טמאת מקדש וקדשיו ציון 465 ואילך,
  41. עי' משנה פרה פי"א מ"ה ופיה"מ שם. ועי' חי' הרי"ז פסולי המוקדשין פי"ח הט"ו.
  42. ציון 309 ואילך.
  43. ע"ע ולד הטומאה. שבת
  44. ע"ע הנ"ל עי' שבת יג ב ויד א; רמב"ם אבה"ט פ"ח ה"י. ועי' שבת שם מח
  45. עי' מי נפתוח ורש"ש דלהלן.
  46. משנה טהרות פ"א מ"ג, בנבלת עוף טמא. ועי' מי נפתוח פרפר ד אות ב, שמצדד שלא נפסל, ועי' רש"ש שבת יד א, שתמה עליו. ועי' ציון 1.
  47. ע"ע ע"ע טמאה ציון 130 ואילך, וע' נבלה.
  48. או"ש אבה"ט פ"ג ה"א.
  49. רש"ש שבת יד א.
  50. ע"ע נבלת עוף טהור.
  51. עי' תו"ח טהרות פ"א מ"א ומשנה אחרונה שם בד' התוס' יו"ט שם.
  52. עי' תוס' יו"ט שם ומשנה אחרונה שם בדעתו.
  53. משנה אחרונה שם.
  54. ע"ע חבת הקדש ציון 4 ואילך.
  55. מקדש דוד קדשים סי' לז ס"ק ב ד"ה יש לחקור.
  56. משנה ערובין פב ב ומעילה יז ב וטהרות פ"א מ"ג ומקוואות פ"י מ"ז; רמב"ם אבה"ט פ"ח הי"א וטומאת אוכלין פ"ד ה"ג. ועי' פנ"י שבת יד א שלדעות שבציון 22 ואילך, אחר גזירת י"ח דבר אף פסול גויה היא בכביצה, ותמה על זה.
  57. תוספתא נגעים פ"ז, וע"ע אכילת פרס ציון 1 ואילך.
  58. משנה מעילה ומקוואות שם; רמב"ם שם ושם.
  59. ברייתא עירובין פג א. וע"ע ביצה ציון 30 ואילך.
  60. ברייתא שם.
  61. עי' משנה שם פב ב וגמ' שם פג א. וע"ע הנ"ל ציון 35.
  62. רמב"ם אבה"ט פ"ח הי"א. וע"ע הנ"ל ציון 41.
  63. עי' ציון 19.
  64. ע"ע טמאת אוכלים: השיעור.
  65. ריב"א בתוס' סוטה ל א ד"ה הא וסה"י חידושים סי' שיג.
  66. עי' ציון 26.
  67. ר"ת בסה"י שם ובתוס' סוטה שם, ועוד.
  68. עי' ציון 13.
  69. תוס' רי"ד שבת שם.
  70. עי' לעיל.
  71. עי' להלן. ועי' משנה אחרונה שבציון 53, שאם אכל בפחות פחות מכזית דלא שכיח לא גזרו, וצ"ע אם כוונתו דוקא בנבלת עוף טהור, ועי' משנה אחרונה שם, שלדעות שבציון 26, אם אכל פחות מכביצה אינו פסול שהרי אינו יכול לטמא משקה של תרומה.
  72. ברייתא כריתות יג א; רמב"ם אבה"ט פ"ח הי"א.
  73. כריתות שם. וע"ע אכילת פרס בשיעור זמן אכילת פרס, ועי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סוס"י רסג.
  74. עי' כריתות שם ובדברי ר"פ שם.
  75. רמב"ם שם.
  76. משנה מעילה יז ב ומקוואות פ"י מ"ז; רמב"ם אבה"ט פ"ח הי"א וטומאת אוכלין פ"ד ה"ג.
  77. ע"ע טמאת משקים ציון 227. תוס' יומא פ ב ד"ה וחצי; תוס' רא"ש שבת יד א; תו"י שבת שם.
  78. ע"ע הנ"ל ציון 226.
  79. עי' ציון 13.
  80. תוס' רי"ד שבת שם.
  81. משנה מעילה ומקוואות שם; רמב"ם שם ושם.
  82. עי' לעיל.
  83. כריתות יג א; רמב"ם אבה"ט פ"ח הי"א.
  84. ע"ע שתיה.
  85. מ"מ שביתת עשות פ"ב ה"ד; מהר"י קורקוס תרומות פ"י ה"ג בפי' א.
  86. מהר"י קורקוס שם בפי' ב; רדב"ז מאכ"א פי"ד ה"ט; שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רסג ד"ה ואם כן; חכמת שלמה או"ח סי' תריב ס"י.
  87. רדב"ז שם. ועי' מהר"י קורקוס ומהר"ם שיק וחכמת שלמה שם.
  88. עי' ציון 19.
  89. מהר"ם שיק שם ד"ה אמנם.
  90. ציון 409 ואילך.