אגדה
|
|
אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה. האגדה היא חלק מחלקי התורה שבעל פה, וכולם נאמרו למשה מסיני. בספרות התורנית נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונם הציורית של סיפורי המעשיות סייעו לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.
עיקרה של האגדה נסמכת על דרשות הפסוקים, ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי קבע שלשים ושתים מדות שהאגדה נדרשת בהן. האגדה היא חלק מלימוד התורה, ומטרתה לעזור לאדם להכיר את דרכיו של הקב"ה וכפי שאמרו חז"ל: רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו.
מסורת בידי ר' יונתן מאבותיו שלא ללמד אגדה לגסי רוח ומעוטי תורה; וכן אין אומרים אגדות תמוהות לקטנים ולעמי הארץ ובפני כל המלעיגים עליהן.
בכל הדינים התלויים בתלמוד-תורה האגדות דינן כהלכות, כגון לענין אבל שאסור בתלמוד תורה, ולאיסור תלמוד תורה בתשעה-באב.
אמירת קדיש לאחריה
אחר לימוד האגדה אומרים קדיש, ונקרא "יהא שמיה רבא דאגדתא" וקדיש דרבנן. לסוברים שאין אומרים קדיש אחר לימוד הלכות ומשנה, אומרים אחר לימודם דבר אגדה כדי לומר קדיש, ומטעם זה נהגו לומר אחר פרקי אבות אגדת ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא וכו'; וכן אחר פטום הקטורת ואחר במה מדליקין אומרים אגדת אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים וכו'.
אין למדין מאגדה
על אף שדברי האגדה מתארים פעמים רבות מעשים שעשו האמוראים או התנאים, נפסק בירושלמי[1] כי "אין למדין מן ההגדות".
רב האי גאון [2] פסק על פי דברים אלו כי מכיוון שאנשים לא מדקדקים באגדות כמו במימרות הלכתיות אין ללמוד מהן "הוו יודעים כי דברי אגדה לאו כשמועה הם אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו כגון אפשר ויש לומר, לא דבר חתוך, לפיכך אין סומכים עליהם". ובאותו האופן כתב גם רב שרירא גאון[3] כי מכיוון שמדובר ב"אומדנא" בלבד אין ללמוד מן האגדות.
כשאינו סותר את ההלכה
אמנם, נחלקו האחרונים האם ניתן ללמוד מדברי אגדה כאשר דברים אלו אינם סותרים את ההלכה אלא רק מרחיבים אותה. התוספות יום טוב [4] פסק שאין למדים מן ההלכה בשום מקרה, וגם לא במקרה בו ניתן ללמוד מן האגדה דבר שאינו סותר את ההלכה. מנגד, הנודע ביהודה כתב שכאשר האגדה איננה סותרת את ההלכה אלא רק מרחיבה אותה ניתן ללמוד ממנה מהדורא תניינא - יורה דעה קסא.
מקור השם
במקור השם נאמרו שני פירושים:
- מלשון נגד ונפיק, שעניינו המשכה, והוא למשוך את לבות בני האדם אל הדברים(מאור עינים אמרי בינה טו) וכן אמרו: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה (שמות יט ט) - דברים שמושכים לבו של אדם כאגדה(שבת פז א).
- מלשון הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב (מיכה ו ח), שהם מגידים מאורעות שאירעו (הקדמת המעתיק למאמר רבנו אברהם בן הרמב"ם על דרשות חז"ל, נדפס בראש עין יעקב דפוס וילנא).
איסור לימוד אגדה
ר' תבנית:הידעת?/ט"ו חשוון ה'תשס"ט
כפשוטה או כמשל
ר' רמב"ם בהקדמותיו ועוד, וכן בתבנית:הידעת?/י"ח חשוון ה'תשס"ט; תבנית:הידעת?/א' אדר ה'תשס"ט