אנציקלופדיה תלמודית:קרבנות צבור

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:59, 6 ביוני 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - קרבנות הבאים מהשקלים* הנתרמים לתרומת-הלשכה*.</span> ==== <span dir="rtl">מינ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבנות הבאים מהשקלים* הנתרמים לתרומת-הלשכה*.

מיני הקרבנות

הקרבנות הבאים כקרבנות ציבור מתחלקים למיני הקרבנות השונים: עולות[1], חטאות[2], שלמים*[3]:

א) עולות הבאות כקרבנות ציבור: עולת התמיד*[4], ועליה ע"ע תמיד; עולות הבאות כקרבן המוסף על התמיד בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים[5], ועליהם ע"ע קרבן מוסף; עולה הבאה יחד עם העֹמר*, ועליה ע"ע עֹמר; קיץ-המזבח*, ועליו ע"ע. על דיני העֹלה* בכלל, ע"ע.

ב) חטאות הבאות כקרבנות ציבור: חטאות הבאות יחד עם העולות כקרבן המוסף על עולת התמיד בראשי חודשים ובמועדים[6], ועליהם ע"ע קרבן מוסף; פר-העלם-דבר-של-צבור*[7], ועליו ע"ע; שעיר של יום-הכפורים* שעלה עליו הגורל* להשם[8], ועליו ע"ע שעירי יום הכפורים; שעירי-עבודה-זרה*[9], ועליהם ע"ע. על דיני החטאת* בכלל, ע"ע.

ג) שלמים: כבשי-עצרת*[10], ועליו ע"ע[11].

אין הציבור מקריבים אשם* לעולם[12], וכל קרבנות הציבור הן עולה או חטאת[13], ואין בקרבנות הציבור שלמים, חוץ מכבשי עצרת[14].

אין הציבור מביא עוף*[15], שנאמר: ואם מן העוף עֹלה קרבנו לה' והקריב[16], קרבנו - שהוא מיותר[17], שהיה לו לומר: אם מן העוף יקריב[18], או שהיה לו לומר: ואם מן העוף עֹלה לה' והקריב[19] - היחיד מביא עוף ואין הציבור מביא עוף[20], שכך משמע, אם מן העוף היא העולה, לא יהא אלא של זה היחיד לבד, אבל לא של ציבור[21], ש"קרבנו" לשון יחיד הוא ובא למעט ציבור[22]. או שהלימוד הוא מכך שכפי חוקי הלשון וכללי צריך לומר "יקריב", בפועל ולא בשם, וכל מקום שבא זרות כיוצא בזה, שבא שם "קרבנו" תחת הפועל דורשים אנו הכינוי[23].

קרבנות הציבור אין נוהגים אלא בזכרים[24], שרובם עולות, והעולה - הבא מן הבהמה - זכר הוא[25], ואין מביאים שלמים אלא כבשי עצרת[26], שזכרים הם[27], ואף לגבי שעירי החטאת, בא לימוד מיוחד שהוא רק מן הזכרים[28].

יש אף מנחות* הבאות משל ציבור: מנחת-נסכים* הבאה עם אחד מקרבנות הציבור[29], ועליה ע"ע מנחת נסכים; עֹמר*[30], ועליו ע"ע; לחם-הפנים*[31], ועליו ע"ע; שתי-הלחם*[32], ועליו ע"ע.

המצווים

הציווי בקרבנות ציבור, הוא שנצטוו ישראל שיקריבו על ידי משרתי השם יתברך, שהם הכהנים[33]. עיקר האזהרה בקרבנות ציבור היא לבית דין, כלומר כלומר החכמים מורי התורה שבישראל, כי עליהם מוטלת מלאכת הציבור[34], שנאמר - בקרבן התמיד* - ואמרת אלֵהם[35], הרי זו אזהרה לבית דין[36], שיעשום להקריב קרבנותם[37], שהרי כתוב: דבר אל בני ישראל[38], ולמה חזר וכתב "ואמרת"[39], שכתוב מיותר הוא[40], אלא להוסיף בו אמירה אחרת, דהיינו להזהיר בית דין על כך[41]. ואף על פי שכהנים זריזים הם, ואין מתעצלים בו, מכל מקום לא כל הדורות שווים, ועל כל פנים צריכים תלמוד כדי לידע הלכות עבודה שנכבדים ומרובים, וצריכים בית דין לתת לב ללומדם ולבודקם[42].

הממון

קרבנות הציבור באים מתרומת-הלשכה*[43], ועליה ע"ע. ושם, על הלימוד מהכתוב לכך.

בתוספתא שנינו שיחיד שהתנדב להביא קרבנות ציבור משלו, כשרים, ובלבד שימסרם לציבור[44], וביארו בתלמוד שאין חוששים שמא לא ימסרם לציבור יפה יפה[45]. ובירושלמי אמרו שנחלקו תנאים בדבר: לדעת ר' יוסי הסובר ששומר ספיחים* יכול להתנדב להיות שומר-חנם*[46], יחיד יכול לנדב קרבן ציבור[47], שאין חוששים שמא לא ימסרם יפה יפה[48], ומסרה זה לציבור ונמצאו באים משל ציבור[49]. וביארו ראשונים שהתוספתא שנויה כר' יוסי[50]. ולדעת תנא קמא הסובר ששומר ספיחים אינו מקבל שכרו אלא מתרומת הלשכה[51], אין קרבן ציבור קרב מהמתנדב בחינם, אלא משל ציבור דוקא[52], שאנו חוששים שמא לא יהא בליבו למסור יפה יפה בלב שלם[53], שנוח לו שיקרבו משלו[54].

יש מהראשונים שכתבו בדעת הבבלי, שבין תנא קמא ובין ר' יוסי מודים בקרבן ציבור שאין חוששים שמא לא ימסרם יפה יפה, והתוספתא שנויה לדברי הכל[55], שאין חשש זה אלא בשומר[56], שכיון שאינו נותן מכיסו כלום אלא שמוותר על שכרו, אינו סבור שצריך למוסרו לציבור[57]. ואחרונים כתבו שאף ללשון הראשון בדעת רבא בבבלי הדבר תלוי במחלוקת תנא קמא ור' יוסי[58]. וללשון השני בדעת רבא - ולדעת רבה, ולדעת רבין אמר ר' יוחנן[59] - ניתן לפרש שהכל סוברים שיש לחוש שמא לא ימסרם יפה יפה[60], וניתן לפרש להיפך, שהכל סוברים שאין לחוש שמא לא ימסרם יפה יפה[61]. ואף אם הכל סוברים שיש לחוש שמא לא ימסרם יפה יפה, ניתן לפרש שאין חשש זה אלא בשומר, אבל בשאר דברים אין חוששים שמא לא ימסור יפה יפה[62].

להלכה פסקו ראשונים שכל קרבנות הציבור שהתנדב אותם יחיד משלו כשרים, ובלבד שימסרם לציבור[63].

על הבייתוסים[64], שהיו אומרים שהיחיד מתנדב ומביא קרבן התמיד - אף אם אינו מוסרו לידי הציבור - ע"ע מגילת תענית[65] וע' תמיד. אם יחיד יכול להתנדב מכשירי קרבן, כגון עצים למערכה, שהם לעולם משל ציבור, נחלקו אמוראים בירושלמי, ועל כך ע"ע קרבנות.

תמורה

קרבנו ציבור אין עושים אותם תמורה*[66], אף על פי שהם מוזהרים שלא ימירו[67]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר - בלשון יחיד[68] - לא יחליפנו ולא ימיר[69], יחיד עושה תמורה ואין הציבור עושים תמורה[70]. ב) נאמר במעשר-בהמה*: לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו[71], והלא המעשר בכלל כל הקדשים היה - שעושים תמורה[72], שנאמר: ואם המר ימיר וגו'[73] - ולמה יצא - להיכתב בו שעושה תמורה[74] - ללמד על הכלל, מה מעשר קרבן יחיד - שכן השותפים פטורים ממעשר בהמה[75], ועושה תמורה, אף כל קרבן יחיד עושה תמורה[76] - יצאו קרבנות ציבור[77].

אחריות

קרבנות הציבור - שזמנם קבוע[78] - אין חייבים באחריותם ולא באחריות נסכיהם[79], ואין להם תשלומים[80], שנאמר - במוספי המועדים[81] - דבר יום ביומו[82], ביומו - משמע שאותו יום מיוחד לו, והוא יומו ולא יום אחר[83] - מלמד שאם עבר היום ולא הביאם, אינו חייב באחריותם[84], שאם עבר זמנו בטל קרבנו[85], ומכל מקום קרבנות הציבור שקרבו, חייבים באחריות נסכיהם, שאם קרב הזבח בזמנו ולא קרבו נסכים עימו חייבים להקריבם אפילו מכאן ועד עשרה ימים, ועל כך ע"ע מנחת נסכים.

דחיית שבת וטומאת מת

קרבנות הציבור שזמנם קבוע, דוחים את השבת* ואת טֻמאת-מת*[86], כפי שאר קרבנות היחיד שזמנם קבוע[87], ועל כך ע"ע קרבנות.

הערות שוליים

  1. ע"ע עלה.
  2. ע"ע חטאת.
  3. עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד.
  4. עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ה.
  5. עי' רמב"ם שם.
  6. עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ה.
  7. עי' רמב"ם שם.
  8. ע"ע גורל: בשעירי יום הכפורים. עי' רמב"ם שם.
  9. עי' רמב"ם שם.
  10. עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד.
  11. וע"ע כבשי עצרת ציון 5, שיש שהוזכרו כבשי עצרת בשם שלמי ציבור, שאין שלמים אחרים לציבור.
  12. עי' תמורה יד א; רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד.
  13. רמב"ם שם.
  14. עי' רש"י פסחים עו ב ד"ה זבחי שלמי ציבור; עי' רמב"ם שם.
  15. תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פרשה ו; עי' שבועות יב ב; פסי"ז ויקרא א יד; עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד.
  16. ויקרא שם.
  17. קרבן אהרן שם; עזרת כהנים שם ס"ק כט.
  18. קרבן אהרן שם; מלבי"ם שם אות עב.
  19. עזרת כהנים שם.
  20. תו"כ שם; עי' פסי"ז שם. ועי' תו"כ שם: הלא דין הוא וכו', שהיה ניתן ללמוד בבנין-אב (ע"ע) מעולת בהמה ומנחה ושלמים, שעולת העוף תבוא בציבור, ולכן נצרך הלימוד מהכתוב. ועיי"ש: דין אחר וכו', טעם נוסף, שהיה ניתן ללמוד בקל-וחֹמר (ע"ע) מעולת בהמה שעולת העוף תבוא בציבור, ולכן נצרך הלימוד מהכתוב.
  21. קרבן אהרן שם.
  22. עזרת כהנים שם סק"ל.
  23. מלבי"ם שם.
  24. משנה תמורה יד א.
  25. ע"ע עלה, ושם, שעולת העוף באה אף מן הנקבה, ועי' לעיל ציון 15 ואילך, שאין קרבנות ציבור באים מן העוף. רש"י שם ד"ה קרבנות ציבור; רע"ב שם פ"ב מ"א.
  26. רש"י שם; רע"ב שם. וע"ע כבשי עצרת ציון 5.
  27. עי' גמ' שם, לגי' שטמ"ק שם אות ט ומלא"ש שם; רש"י שם; רע"ב שם.
  28. ע"ע שעיר. עי' רש"י שם; עי' רע"ב שם.
  29. עי' מנחות נט א.
  30. עי' ב"מ קיח א; עי' מנחות שם, ורש"י ד"ה ציבור.
  31. עי' ב"מ שם; עי' מנחות שם, ורש"י שם.
  32. עי' ר"ש סיריליאו שקלים פ"ד ה"א; עי' משך חכמה ויקרא ט יז.
  33. עי' חינוך מ' תא, לגבי קרבן התמיד.
  34. עי' חינוך שם, לגבי קרבן התמיד.
  35. במדבר כח ב. ספרי פינחס פיס' קמב, לגי' חינוך שם, וכ"נ מרבינו הלל שבציון 38 ואילך, וכ"ה בחלק מדפוסי הספרי. בספרי שם, לגי' הג' הגר"א שם, הלימוד הוא מבמדבר כח ג: ואמרת להם (וכ"נ גי' פסי"ז שם וכ"ה בד"ה ברבינו הלל שם), וכ"נ מסדר הספרי, וכ"ה בחלק מדפוסי הספרי.
  36. ספרי שם; חינוך שם, בשמו.
  37. פסי"ז שם.
  38. עי' במדבר שם א-ב.
  39. רבינו הלל שם.
  40. סד"ר שם.
  41. רבינו הלל שם.
  42. סד"ר שם.
  43. עי' שקלים פ"ד מ"א; עי' רמב"ם שקלים פ"ד ה"א.
  44. עי' תוספ' שקלים פ"ב; עי' ברייתא ר"ה ז א.
  45. גמ' שם א-ב.
  46. עי' שקלים פ"ד מ"א.
  47. עי' ר' אחא בירו' שקלים פ"ד ה"א, ופי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור ופי' רבנו משולם ופ"מ שם; עי' ר' יוסי בשם ר' אילא בירו' שם.
  48. רבה בב"מ קיח א; עי' ר"ש סיריליאו לירו' שם.
  49. רש"י שם ד"ה דכולי עלמא.
  50. פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור לירו' שם.
  51. עי' משנה שקלים שם.
  52. עי' ר' אחא בירו' שם, ופ"מ שם; עי' ר' יוסי בשם ר' אילא בירו' שם.
  53. רבה בגמ' שם, ורש"י ד"ה ורבנן; עי' פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור לירו' שם.
  54. רש"י שם.
  55. עי' תוס' ר"ה ז א ד"ה שמא; עי' תוס' רא"ש שם.
  56. תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  57. תוס' רא"ש שם.
  58. עי' ר"ש סיריליאו לירו' שקלים פ"ד ה"א (והובא במלא"ש שקלים פ"ד מ"א) ומל"מ שקלים פ"ד ה"ו, בד' רבא בב"מ קיח א, בלשון הא'.
  59. עי' גמ' שם.
  60. עי' מל"מ שם, בד' רבא בגמ' שם, בלשון הב', בצד הא'.
  61. עי' מל"מ שם, בד' רבא בגמ' שם, בלשון הב', בצד הב'.
  62. עי' מל"מ כהמ"ק פ"ח ה"ז, ע"פ תוס' שבציון 55 ואילך.
  63. רמב"ם כהמ"ק פ"ח ה"ז. ועי' מל"מ שם, דהיינו שפסק כצד שבציון 61 בד' רבא, או כצד שבציון 62.
  64. ע"ע צדוקים.
  65. ציון 5 ואילך.
  66. עי' משנה תמורה יג א ומשנה שם יד א; עי' ברייתא בגמ' שם יג א; עי' תו"כ בחוקותי פרק ט; עי' רמב"ם תמורה פ"א ה"א והי"ב.
  67. עי' רמב"ם שם ה"א.
  68. קרבן אהרן שם; הר המוריה שם.
  69. ויקרא כז י.
  70. ת"ק במשנה שם יג א; ת"ק בתו"כ שם, לפי קרבן אהרן שם.
  71. ויקרא שם לג. ר' שמעון במשנה שם, לפי רע"ב שם פ"א מ"ו; עי' ר' שמעון בברייתא שם; ר"ש בתו"כ שם, לפי קרבן אהרן שם; עי' רמב"ם שם הי"ב.
  72. רש"י שם ד"ה אמר רבי שמעון; רע"ב שם.
  73. ויקרא שם. רש"י תמורה שם.
  74. עי' רש"י שם; עי' רע"ב שם.
  75. עי' משנה בכורות נו ב. עי' רש"י תמורה שם; עי' רע"ב שם. וע"ע מעשר בהמה.
  76. רע"ב שם.
  77. עי' ר"ש במשנה שם וברייתא שם; כ"מ מר"ש בתו"כ שם; רמב"ם שם. ועי' רש"י שם וקרבן אהרן שם, בטעם שר"ש חולק על הלימוד של ת"ק שבציון 68 ואילך. ועי' הר המוריה שם, שפי' בע"א, שר"ש אינו חלוק על הלימוד של ת"ק, אלא מודה לו, ואינו ממעט מ"לא יבקר" אלא קרבן שותפים.
  78. עי' רש"י תמורה יד א ד"ה קרבנות היחיד.
  79. משנה שם; רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ז.
  80. רש"י שם ד"ה מנא הני מילי.
  81. רש"י שם ד"ה דבר יום ביומו.
  82. ויקרא כג לז.
  83. קרבן אהרן לתו"כ אמור פרשה יב.
  84. עי' תו"כ אמור פרשה יב; ברייתא בגמ' שם.
  85. פהמ"ש שם; מלא"ש שם פ"ב מ"א.
  86. עי' משנה תמורה יד א; עי' רמב"ם ביא"מ פ"ד ה"י.
  87. עי' ר"מ במשנה שם; עי' רמב"ם שם.