זמני היום

הזמנים ההלכתיים שקובעים את כל הדינים התלויים בזמן: תפילה, קריאת שמע, הדלקת נרות ועוד. זמנים אלו תלויים במקומה של השמש. הסוגיות העיקריות בגמרא הם בשבת לד – סוגית שקיעה צאת הכוכבים ובין השמשות, ופסחים צד – סוגיית עלות השחר, הנץ, שקיעה, צאת הכוכבים.

ליתר פרטים בחישובי זמני היום, ניתן לעיין בספרים הבאים: זמני ההלכה למעשה, הזמנים בהלכה, ישראל והזמנים, חזון שמיים.

זריחה ושקיעה[עריכה]

שני הזמנים הבסיסיים, שעליהם מתבססים כל שאר הזמנים, הם השקיעה והזריחה (הנץ החמה).

בכל אחד מהם נחלקו המפרשים האם מתייחסים לגובהו של האדם – האם הוא במישור או על הר (כשהאדם גבוה יותר הוא רואה את השקיעה מאוחר יותר), והאם מתייחסים לגובהו של האופק (כשהאופק גבוה יותר רואים את השקיעה מוקדם יותר, כמובן).

מחלוקת נוספת היא לגבי זמן השקיעה והיא בין הגאונים לבין רבינו תם.

שאר הזמנים - הדעות המקובלות[עריכה]

על פי הזריחה והשקיעה ניתן לחשב את כל שאר הזמנים ההלכתיים. נביא את הזמנים השימושיים, ע"פ הסדר מתחילת הלילה עד סוף היום (הבאנו כאן את הדעות המקובלות, בלי להיכנס לפרטים ולדעות שונות):

• צאת הכוכבים - כ-20 דקות אחר השקיעה. ולשיטת רבינו תם - 72 דקות אחר השקיעה.
• מוצאי שבת - כ-40 דקות אחר השקיעה.
• חצות הלילה - הממוצע בין השקיעה לנץ.
• עלות השחר - 90 דקות קודם הנץ.
• טלית ותפילין (משיכיר את חברו בריחוק ארבע אמות) - 50 דקות קודם הנץ. זהו הזמן היחיד שבגמרא לא מפורש לו שום שיעור (לא כתוב כמה זמן הוא לפני הנץ או אחרי עלות השחר), אלא רק שיכיר את חבירו וכד', והמפרשים שיערו שהוא כ-50 דקות.
• שעה זמנית - חישוב אורכה של שעה זמנית מועיל לחשב זמנים הלכתיים שונים. על מנת לקבוע מהו אורכה של שעה זמנית מחלקים את אורך היום ל-12. לגר"א ולבעל התניא "יום" הוא מהזריחה עד השקיעה, למג"א מעלות השחר עד צאת הכוכבים (לעניין זה מחשבים את צאת הכוכבים 90 דקות לאחר השקיעה). לדוגמא (לגר"א ובעל התניא), ביום שבו הזריחה ב-4:45 והשקיעה ב-18:45, נחשב את ההפרש ביניהן (18:45-4:45 = 14 שעות, שהן 840 דקות), ואת ההפרש נחלק ל-12 (840/12 = 70). לכן, ביום זה אורכה של שעה זמנית הוא 70 דקות. כמו כן כדי למצוא את אורכה של דקה זמנית נחלק שעה זמנית ל-60.
• סוף זמן קריאת שמע - שלוש שעות זמניות מתחילת היום. ושוב, לגר"א ולבעל התניא מחשבים את היום מהזריחה עד השקיעה, למג"א מעלות השחר עד צאת הכוכבים, כדלעיל.
• סוף זמן תפילה - ארבע שעות זמניות מתחילת היום. גם בזה נחלקו הגר"א ובעל התניא עם המג"א.
• חצות היום - זו השעה בה השמש באמצע הרקיע ובשיא גובהה זמן זה קרוב לממוצע בין הנץ לשקיעה (יתכן פער של 20 שניות בעונות מסויימות). זו תמיד אותה השעה שבה חל באותה היממה חצות הלילה.
• תחילת זמן מנחה - חצי שעה אחר חצות היום.
• הדלקת נרות - בירושלים 40 דקות קודם השקיעה, בתל אביב 21 דקות קודם השקיעה, בחיפה 30 דקות קודם השקיעה.

דעות נוספות בחישוב הזמנים[עריכה]

• הנץ - בפשטות זהו שיעור פשוט מאוד - מתי שהשמש מתחילה להיראות. אמנם גם בזה נחלקו - האם להתחשב בגובה האדם הרואה, והאם להתחשב בהרים (בלשון המפרשים "ניכוי הרים"). ויש דעות שמחלקות בין הרים קרובים שאותם יש לנכות לבין הרים רחוקים. הבעיה בסוגיה זו היא משני צדדים: מחד, מסתבר שבזמן הגמרא לא ניכו את ההרים, שבזמנם היה קשה להם מאוד להעריך מהו גובה ההר מעל גובה פני הים, ובאיזו שעה היה הנץ אילו היו מנכים את ההר. מאידך גיסא ברור שיש הרים שאי אפשר להתחשב בהם - וכי לאדם שעומד מאחורי צוק גבוה הנץ יהיה רק בצהריים?!
• השקיעה - המחלוקות לגביה דומות למחלוקות לגבי הנץ.
• צאת הכוכבים - השו"ע פסק כ-13 דקות אחר השקיעה (3/4 מיל לדעה שמיל הוא 18 דקות). וע"פ המציאות הנראית לעיניים צאת הכוכבים הוא כ-25 עד 30 דקות אחר השקיעה.
• עלות השחר - יש אומרים 120 דקות קודם הנץ, יש אומרים 90 ויש אומרים 72. הנפק"מ היא לא רק לעלוה"ש עצמו, אלא גם לזמן קרי"ש ותפילה ע"פ המג"א, שתלוי בזמן עלוה"ש. בלוחות המקובלים לשיטת המג"א חישבו את זמן קרי"ש ע"פ השיטה שעלוה"ש הוא 90 דקות קודם הנץ. כיוון שרוב הפוסקים סוברים שהוא רק 72 דקות קודם הנץ, ניתן לרוב הדעות לאחר את זמן קרי"ש של המג"א בכתשע דקות מהזמן המצויין ברוב הלוחות.
• אורך היום לגבי זמן קריאת שמע ותפילה - למחשבים מהנץ ועד השקיעה החשבון פשוט, כיוון שמבחינת מיקום השמש הנץ והשקיעה מקבילים זה לזה (בשניהם השמש בדיוק מתחת לקו האופק) - ברבע היום, למשל, השמש תהיה בדיוק בין הנץ לחצות היום. אמנם לדעה שמחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים החישובים מסתבכים, שהרי לדעות הגאונים (שלא כר"ת) צאת הכוכבים מאוחר רק בכעשרים דקות מהשקיעה, ומאידך עלות השחר מוקדמת בכשעה עד שעתיים מהנץ. ואם כן זמן קריאת שמע, למשל, יהיה לפני שהשמש נמצאת באמצע המרחק שבין הזריחה לחצות. ולפי זה בסוף השעה השישית השמש עדיין לא תהיה באמצע השמיים. ואמנם יש דעה כזו (מעשה ניסים), ועפ"ז זמן קריאת שמע מוקדם מהלוחות המקובלים. אך הדעה המקובלת היא שלעניין זה מחשבים את צאת הכוכבים באופן מקביל לחישוב עלות השחר. למשל, אם נרצה לחשב לדעה שעלות השחר הוא שעתיים קודם הנץ - לעניין זמן קריאת שמע נחשב גם את סוף היום כשעתיים לאחר השקיעה. וא"כ שוב תחילת היום מקבילה לסופו, בזמן קרי"ש השמש באמצע הגובה שמעלוה"ש לחצות, ובסוף שעה שישית השמש בחצי גובה השמיים.
• זמן מנחה גדולה - כיוון שנחלקו הפוסקים האם הוא חצי שעה רגילה אחר חצות או חצי שעה זמנית, מקובל להחמיר ולחשב ע"פ המאוחר ביניהן (ותלוי בעונות השנה - בקיץ השעה הזמנית היא המאוחרת, ובחורף להיפך).

יסודות המחלוקות[עריכה]

ככלל ניתן לומר שרוב השיטות השונות בחישובים נובעות מארבע מחלוקות יסודיות:

1. מהו כדי הילוך מיל - 18, ½22 או 24 דקות.
2. כמה מיל בין עלות השחר לזריחה - 4 או 5 מיל (ע"פ הסוגיא בפסחים צד), דהיינו 72 דק' (רמב"ם) או 90 דק'.
3. האם השעות הן שעות רגילות, זמניות, או שמחשבים אותן במעלות (כלומר שבודקים ביום הממוצע מהו מיקומה של השמש בשעה זו, ואח"כ מחשבים לכל יום מימות השנה באיזה שעה תימצא השמש בנקודה זו). בפשטות מלשון הגמרא משמע שהדקות הן רגילות, שהרי הגמרא מחשבת זאת ע"פ זמן הילוך מיל, וכמובן שזמן זה זהה בכל עונות השנה. מאידך, נראה לעיניים שבעונות השנה השונות זמנים אלו (ההפרש בין עלות השחר לנץ ובין השקיעה לצה"כ) משתנים. ע"כ יש פוסקים שכתבו להשתמש לצורך זה בשעות זמניות. דא עקא שהקושי לא נפתר בכך - גם חישוב זה עדיין לא מספיק בשביל להשוות את מצב השמיים בכל זמני השנה (שמספר הכוכבים הנראים יהיה זהה בכל השנה בעשרים דקות זמניות לאחר השקיעה, למשל). לכן בדורות האחרונים יש שחישבו זאת ע"פ זווית מקום השמש, וכן גם חישבו בלוחות המקובלים.
4. האם השעות הזמניות נמדדות מעלות השחר לצאת הכוכבים או מהזריחה לשקיעה - מחלוקת בין הגר"א ובעל התניא למג"א.

חוסר הדיוק ברוב הלוחות[עריכה]

ברוב הלוחות ישנו חוסר דיוק של כמה דקות (ואכן, יש לוחות שכתוב בהם להחמיר אפילו עד 5 דקות), ונביא לכך כמה סיבות:

1. ההפרשים בין הערים השונות בארץ הם עד 15 דקות, והרי לא לכל עיר ויישוב בארץ יש לוח. ובוודאי שלערים רבות בחו"ל אין לוח מדויק.
2. ההפרשים בין הלוחות השונים המצויים הם עד 10 דקות. לעיתים יש אפילו שיטות הפוכות, למשל לגבי הזריחה בחיפה - יש לוחות שבהם היא קודמת ב-2 דקות לזריחה בתל אביב, ויש לוחות שבהם היא מאוחרת ממנה עד 5 דקות.
3. יש מחלוקות שלא הוכרעו, כגון האם הזריחה והשקיעה נמדדות במישור או בהר, ויש ביניהם הפרש של עד 5 דקות, ולגבי השיטות השונות בעלות השחר (האם מודדים בשעות זמניות או במעלות של השמש מתחת לאופק) יש הפרש של עד 25 דקות (כאן המקום להעיר שבדינים אלו יש מחלוקות רבות, ומצאנו לוח אחד שמודפסות בו שש שיטות לעלות השחר וחמש שיטות לזמן קריאת שמע, ויש עוד שיטות נוספות).
4. יש אומרים שאפילו באותה העיר זמן הנץ שונה לעומדים בגבהים שונים, ובוודאי שאי אפשר לדייק בזה בלוחות.
5. בכל יום ייתכנו שינויים שאי אפשר לחשב, משום שהן תלויות בתנאי מזג אוויר שונים.
6. יש זמנים שאי אפשר לחשבם במדויק, כגון משיכיר את חברו, ולכן הזמנים המופיעים בלוחות הם לחומרא.
7. יש גם שינויים קלים (עד דקה) בין השנים השונות (שהרי שנת החמה סוטה בכל שנה ברבע יום, וכל ארבע שנים משלימים את היום שהצטרף).
8. בדיעבד, גם אם עבר הזמן, עדיין יש להחמיר בכמה דקות. למשל, גם אם עבר זמן קריאת שמע בכמה דקות - יקרא מייד, הן בגלל אי הדיוק שבחישוב, והן בגלל שיטות הפוסקים השונות.
9. ישנם לוחות שמלכתחילה אינם מסודרים לכל יום בדיוק, אלא לכל שלושה ימים, או אפילו לכל שבוע.
10. על פי רוב גם השעון המצוי ביד האדם אינו מדויק.
11. בדורות הקודמים, קודם הדפסת הלוחות, פשוט שלא היה שייך לדייק בכל הזמנים, כגון בניכוי ההרים, או שלוש שעות זמניות.

תרשים זמני היום לאורך השנה[עריכה]

התרשים הבא מדגים את שינויי הזמנים ההלכתיים לאורך השנה - ציר הגובה מסמל את השעה וציר הרוחב את התאריך, כמובן ע"פ תאריך לועזי (שמשי).

קישורים חיצוניים[עריכה]

לוח שנה הכולל את זמני היום, באתר Yeshiva.org.il.

עקרונות הלכתיים לחישוב זמני היום, באתר Yeshiva.org.il, ע"פ הרב זלמן מלמד.

קלוח - לוח עברי ממוחשב.