דבר כחוש
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
דבר כחוש הוא מונח הלכתי ששייך להלכות איסור והיתר. דבר מאכל שאינו שומני, אינו מבליע את טעמו בצלייה בדבר מאכל אחר שלידו, אלא במעט.
אפילו בדבר שיש בו שומן, יש סוברים שיש סוג שומן שהוא כחוש ואין בו כח לפעפע בכל כך.
בגמרא נאמר שרבי יוחנן התיר באכילה גדי שנצלה בחלבו (- חלב - שומן אסור שבבהמה). הגמרא מבארת שהיתרו של רבי יוחנן מתייחס לגדי כחוש, או אולי לחלב (בשני צירה) כחוש.
נחלקו הפוסקים בבאור דברי הגמרא. הרמב"ם מפרש שמדובר בגדי כחוש ולפיכך החלב שבו מועט והוא בטל בשישים[1], ולפיכך התיר רבי יוחנן לאכול את הגדי.
לעומת זאת, תוספות מביאים פירוש נוסף שונה, שחלב של גדי כחוש, הוא כחוש בטבעו, ואינו מפעפע על ידי צלייה.
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ והרא"ה חולק על זה וסובר שחלב יכול לאסור כל הבהמה מכיון שיתכן שהוא נותן טעם בכל, אבל אין זה סימטרי - שאינו יכול לבטל החלב אפילו יש שישים בבשר כנגדו, לפי שאין אנו יודעים שהחלב התפשט בכולו, שיתכן שבצלי מתכנס טעמו של החלב במקום אחד, ואינו מתפשט בכל החתיכה שנאמר שכולה תבטלו. וכתב בית יוסף סימן קה ד"ה ומ"ש רבינו בד"א בירך עם גידו, שרוב הפוסקים חולקים על הרא"ה בזה, וסוברים שאם יש שישים כנגדו הרי הוא בטל.