גירושין

כריתת קשר האישות שבין בעל לאשתו, על ידי מתן גט לאשה. נאמר בתורה (דברים כד, א - ב): "כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר". מפסוק זה למדים ששה דברים בעיקרם של הגירושין:

א. שאין האיש מגרש את אשתו אלא לרצונו, שנאמר: "והיה אם לא תמצא חן בעיניו". ואם קיבלה ממנו גט שלא לרצונו, אינה מגורשת (ראה: גט מעושה).

ב. שאין האשה מתגרשת אלא בכתב, שנאמר: "וכתב לה ספר כריתות".

ג. שיתן הבעל את הגט, או שיתן שלוחו, שנאמר: "ונתן בידה" - ולא שתיקח היא מעצמה.

ד. שיתן את הגט לאשתו, שנאמר: "ונתן בידה" - מלמד שאין האשה מתגרשת עד שיינתן הגט לידה, או ליד שלוחה, שהוא כידה, או שיניח בחצרה, שאף חצרה כידה.

ה. שיתן לה את הגט בפני עדים, שנאמר (דברים יט, טו): "על פי שני עדים או שלשה עדים יקום דבר", וכאן נאמר: "כי מצא בה ערוות דבר", ולמדים בגזירה שווה "דבר, דבר" - מה שם אין פחות משניים, אף דבר שבערווה אינו פחות משניים; "ואי אפשר שתהיה זו היום ערווה והבא עליה במיתת בית דין, ולמחר תהיה מותרת בלי עדים". לפיכך, אם נתן לה גט בינו לבינה, ואפילו בפני עד אחד, אינו גט.

ו. שיתן הבעל לאשתו את הגט בתורת גירושין, שנאמר: "ספר כריתות ונתן בידה". אבל אם נתן לה בתורת שטר חוב או מזוזה, אינו גט.

מדין תורה האשה מתגרשת אפילו בעל כרחה. ברם, רבינו גרשום מאור הגולה (שחי במאה הי"א) גזר חרם על המגרש את אשתו בעל כרחה.

מעיקרי הגירושין הוא שיהיו הגירושין על ידי עדים. ונחלקו תנאים בזה: לדעת רבי מאיר, עדי חתימה הם הכורתים ועושים את כתב הגירושין לספר כריתות ("עדי חתימה כרתי"), ולדעת רבי אלעזר, שני העדים שבפניהם מוסר הבעל את הגט לאשתו הם הכורתים את קשר האישות שבין הבעל לאשתו ("עדי מסירה כרתי"). הלכה כרבי אלעזר שעדי מסירה כרתי, ו"אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם".

כתוצאה מכך: גט שלא חתמו עליו עדים, אלא שנמסר לאשה בפני עדים, הריהו גט כשר, שכן העדים שבפניהם נמסר הגט לאשה הם הכורתים את קשר האישות שבין הבעל לאשתו, ואילו חתימת העדים על הגט אינה אלא מדרבנן, מפני תיקון העולם, שחוששים שמא ימותו העדים שבפניהם נמסר הגט או ילכו למדינת הים, ויבוא הבעל ויערער על הגט שהוא מזוייף, הלכך התקינו חכמים שיחתמו עדים על הגט, שאם יערער הבעל יתקיים הגט בחותמיו.