יהדות תוניסיה
|
|
יהדות תוניסיה מקורה הוא עתיק יומין. משערים כי צי האוניות של שלמה המלך והמלך חירם מצידון הגיעו לתוניסיה כבר במאה ה-10 לפני הספירה. לפי ההיסטוריון היווני הֵרוֹדוֹטוֹס שחי בשנים (485 - 420 לפנה"ס) היהודים הגיעו לתוניס באוניות מ"צור" - פיניקיה.
אפריקה מזוהה במספר מקורות יהודיים בהקשר ל"תרשיש" ו"אופיר" . והתרגום ארמי לספרי הנביאים מתרגם את תרשיש המקראית עם קרתגו.
לאחר חורבן הבית השני - בשנת 70 - הגיעו לארץ זו פליטים רבים מארץ ישראל. לפי המשוער, 30,000 יהודים עבדים יושבו בתוניס על ידי הקיסר הרומאי טיטוס, אשר הגלה אותם ל"מורימניה". הם חוייבו בתשלום מס גולגולת. לפי ההקדמה ל"ברית כהונה" : היהודים באו לתוניס קודם בשלוש מאות שנה משנולד ישו הנוצרי ואח"כ בימי חורבן בית שני ר"ל שבעים שנה לחשבון הנוצרים כשטיטוס החריב ביהמ"ק היהודים נתפזרו וחלק מהם באו לאפריקא ובכלל לארץ תוניסה".
תולדות יהדות תוניסיה
מחוץ לעיר קרתגו, אשר חרבה בשנת 149 לפנה"ס, אך הוקמה מחדש מאה שנה לאחר מכן, נמצאו מצבות יהודיות בבית הקברות שכונה:Garmath מהמאה ה-2 - ה-3 לספירה. אולי הצאצאים שהגיעו לעיר לאחר חורבן הבית. בין השאר, נמצא במקום מנורת שמן עם שבע זרועות להדלקה ותבליט של שופר.
בעיר Hammam-Lif נמצאו מצבות יהודיות על ידי פרודוס בשנת 1883. בבית הכנסת Naro מהמאה ה-3 נמצאה מוזיאיקה, אשר היום היא במוזיאון ברוקלין בניו יורק (ראו לעיל). סופרים נוצרים מספרים על קהילות יהודיות בערים: Utica ו-Tozeur. רבנים ידועים מתוניסיה הם : רבי אבא ורבי חנינא.
מההיסטוריה המוסלמית של האזור ידוע לנו על מלכת הברברים, התושבים המקומיים בהרים, אשר בדרום המדינה בשם :Kahaina. במאה ה-7 היא התנגדה לכיבוש המוסלמי. היא הצליחה לגרש את מושל מצרים לארצו. אך בשנת 693 היא נרצחה. מקום קבורתה מכונה: "באר כהינא" :(Bir-el-Kahen -(Kahaina’s well
הכובשים המוסלמים בנו את העיר : Kairouan, או Qayrawan (המחנה) והיא הפכה למרכז יהודי. במרכז זה התרכזו לומדי תורה. לכאן הגיעו יהודים מכל רחבי האזור. העיר נכבשה על ידי מצרים בשנת 1057 והיהודים גורשו ממנה. כך עבר המרכז היהודי לעיר תוניסיה. הם לא הורשו לשוב אליה עד לכיבוש הצרפתי של תוניס בשנת 1881. [1]
המלכויות האיסלמיות במאות ה-12 וה-13: Almoravids ו-Almohads לא היו סבלניות כלפי היהודים והם נדרשו להמיר את דתם, למות או נמכרו לעבדות. בשנת 1146 עבד אל- מואמין, מנהיג האלמהדים, אמר כי "קבלה בידו שמוחמד הרשה ליהודים להתנהג באמונתם רק חמש מאות שנה מעת נוסדה דת מוחמד ואם לא יבוא משיח עד כלום הזמן הזה חייבים היהודים לקבל את דת האיסלם או לעזוב את הארץ". ואכן כך היה יהודים רבים עזבו את הארץ (אוצר ישראל).
המלכים ה:Hafsids במאה ה-13 הירשו ליהודים לשמור על דתם. נשארה רק הגבלה לגור ברובעים נפרדים,שכונו: Hara-al-Yahud. נוסדו קהילות בערים: מהדא, קלעא והאי ג'רבה. בתוניס הורשו לגור רק ברובע "פונדוק" מחוץ לעיר.
העלייה לארץ ישראל במאה ה-19
מוטי כהן באתר עמית האתר למורשת יהדות תוניסיה מביא ציוני דרך בעליית יהודי תוניסיה, אלג'יר ומרוקו לארץ ישראל:
- מראשית המאה ה-19 הייתה עליה של קבוצות של יהודים בודדות ממרוקו, תוניסיה ואלג'יריה לארץ במטרה להתפרנס בה מיגיע כפיהם ולא להתקיים על כספי "החלוקה".
- ביפו העולים מתוניס היו בין ראשוני מחדשי היישוב היהודי. בשנת 1777 הגיע לנמל יפו אוניה, ישירות מטוניס, ובה 150 עולים . לאחר שיפו נהרסה, בעת כיבוש "נפוליאון" את העיר בשנת 1799 , חודש היישוב היהודי בעיר על ידי עולים מצפון אפריקה . הם מצאו כי העיר מתאימה לצורכיהם ותעסוקתם כאשר הפכה להיות שוקקת חיי מסחר ועסקים והשפה ששלטה הייתה ערבית, המוכרת להם. הקהילה היהודית המתחדשת מנתה בשנת 1856 400 נפש.
- בשנת 1830 מוסר הקונסול האוסטרי על עשר משפחות יהודיות בחיפה. רובן ככולן מצפון אפריקה. בשנת 1838 נטרפה ספינה ובה 160 עולים ממרוקו מול חופי חיפה. "ניצוליה ראו בכך אות להתיישב בחיפה" [2] . עם זאת ברבות הימים רובם עברו ליפו. הם פנו לעיר הנמל שהתאימה יותר למחייתם עקב הרקע המסחרי שלהם. בשנת 1843 בחיפה נשארו בעיר 14 משפחות . בשנת 1868 עלה מספר המשפחות למאה ומספר הנפשות ל- 400 יהודים רובם מצפון אפריקה ומטורקיה. ברובע יהודי, שכונה "חארת אל-יהוד" היו בתי כנסת אחדים.
בעת החדשה
מהמאה ה-19 ועד ימינו
החל משנת 1881 , בעקבות הכיבוש הצרפתי, חל שינוי לטובה במצב היהודים . בשנת 1910 הורשו יהודי תוניסיה אף להחזיק באזרחות צרפתית ובשנת 1920 הוקמה הפדרציה הציוניתאשר ייצגה את יהדות תוניסיה בקונגרסים הציוניים.
למרות השיפור במצב היהודים , היו פרעות ביהודים, כך בשנת 1934 כאשר נהרגו 25 יהודים, ביניהם נשים וילדים.
במלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי תוניסיה עקב שיתוף הפעולה בין "משטר וישי" וגרמניה . יהודי תוניס רוכזו במחנות ריכוז והיה אפילו נסיון להקים תאי גזים. כיבוש בעלות הברית בלם נסיונות אלה באיבם.
בשנת 1948 נמנו בתוניסיה כ-105,000 יהודים. כאשר צרפת עזבה את תוניס בשנת 1956 נפגעו היהודים וכך עד שנת [1967 עזבו את תוניסיה כ-80,000 יהודים, כ-40,000 מתוכם עלו לישראל וכ-40,000 היגרו לצרפת.
כיום מתגוררים בתוניסיה כ-1,800 יהודים, רובם מרוכזים בתוניס ובאי ג'רבה.
הגראנה
- ערך מורחב - גראנה (תוניסיה)
בין הגולים מספרד שהגיעו לתוניסיה היה : Abraham Zacuto, האסטרונום של מגלה אמריקה, כריסטופר קולומבוס. אך הזרם החשוב של יוצאי ספרד הגיע לתוניסיה במאה ה-17 מיהדות ליבורנו שבאיטליה.
לאור הקשרים המסחריים והאחרים בין יהודי ליבורנו לבין ערי הנמל בצפון אפריקה קמה קהילת יוצאי ליבורנו בתוניס, שכונו בשם גורני (Gorni), כך ביטאו תושבי המקום את שם העיר ממנה באו, ליבורנו. הם הקימו קהילות נפרדות וכונו בשם גראנה. היה להם בית כנסת נפרד ורב משלהם. כמעט ולא היו נישואין בינם לשם יהודי המקום. לעומת זאת, נשמר קשר הדוק עם בני המשפחה בעיר ליבורנו. הם ביקרו בעיר המוצא, קיימו קשרים מסחריים ובליבורנו מצאו שידוכים.
הם נהגו כנו נתינים זרים, התלבשו כמותם ולא היו נתונים לשליטת המושל המקומי. משפחות ידועות של הגראנה הם: Cardozo, Castro, Mendoza, Morena, Malka, and De Paz.
במאה ה-18 השתבשו היחסים ופרצה מחלוקת בין הקהל המקומי, לבין הקהל הליבורנזים בשל מחיר הבשר. בעוד הקהל המקומי דרש שמחירי הבשר יוותרו יקרים כשהיו, דרשו הליבורנזים להפחיתו כדי למכור יותר לעניים. מהמחלוקת הזו נוצרה חלוקה של מוסדות הקהילה, בין הליבורנזים לבין המקומיים. הה"גורני" יסדו בית כנסת משלהם והחליטו להקים שרותי דת אחרים עבור קהילתם. הסכם בענין זה נחתם ביום שבעה באב, שנת התק"א יולי 1741 על ידי הרבנים של שתי הקהילות, ובראשם הרב הנודע, ר' אברהם טייב, הוא "באבא סידי".
בסיפרו של הנוסע ר' בנימין, (ישראל בנימין "מסעי ישראל") הוא מתאר את הגעתו לתוניסיה שם מצא כי לקהילה תשעה דיינים וביניהם לגורנים שלושה דיינים, ר' דוד קטורזא, ר' יוסף למברוזו, ור' דוד בונאן.
בשנת 1899 הוצא ע"י השלטון הצרפתי, שב-1881 הפך את תוניסיה למדינת חסות, צו לפיו תמוזגנה שתי הקהילות באופן רישמי. הצו קבע, בית דין רבני אחד, בית מטבחיים אחד, רב ראשי אחד, נציגות אחת במסגרת ועדת הקהילות. הרב הראשי של קהילת הגראנה באותה תקופה, הרב טאפיה, היה הרוח החיה מאחרי הנסיון לאחד בין הקהילות וגם עצם כינונה של חברת כי"ח, כל ישראל חברים, בתוניסיה, הפיחה רוח אחדות בין שתי הקהילות שבניהן ובנותיהן נתכסו תחת שעריה ללמוד יחד בבתי הספר שהקימה.
לאחר מלחמת העולם השניה הלכה ופחתה ההתבדלות הליוורנזית, בני הקהילה חברו לאירגונים הציוניים ולתנועות הנוער ככל צעירי הקהילה היהודית, הנישואים המעורבים הלכו ונתרבו ולמרות הבדלי המעמדות היכרים בזכות הבלטותה של הקהילה הליוורנזית בחיי המסחר ובמקצועות החופשיים בתוניסיה, הרי שהציונות והאידיאולוגיה הציונית הביאו להטמעות ממשית של קהילה זו ביתר בני הקהילה היהודיים, כשבראשי התנועות הציוניות עומדי בני אל גראנה בשורה הראשונה של המנהיגות הציונית המקומית.
יהדות ג'רבה
- ערך מורחב - יהדות ג'רבה
יהדות ג'רבה נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. היא הקהילה היהודית הראשונה בתוניס. בצפון אפריקה קדמה לה יהדות לוב. לפי מסורת מקומית יהודים הגיעו לאי בימי שלמה המלך יחד ים יורדי ים פיניקים כבר לאחר חורבן בית ראשון ( 586 לפנה"ס ).
באי שני רובעים יהודיים: הגדול - שקרוב לים - הוא "חארה כבירה", והקטן: "חארה צגירה"
יהודי ג'רבה הצליחו לשמר את תרבותם המסורתית, עד היום הם מקפידים בשמירת מצוות תורת ישראל ומכלול פרטי ההלכה היהודית. בג'רבה כעשרים בתי כנסת, ושתי ישיבות: ישיבת "אור תורה", וישיבת "רבי אברהם" - המיועדת למצטיינים. כמו כן פועל באי בית ספר יהודי-פרטי: "תורה וחינוך". רוב התלמידים היהודים לומדים כיום (על פי בחירתם) בבית ספר ממשלתי.
רבים מיהודי ג'רבה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, נתיבות ובמושבי הדרום.
הרב אליהו בירנבוים אשר בקר באי באוגוסט 2008 מסכם את רשמיו במאמר אי הנפלאות כך: "מעל הכל, זו קהילה אשר הצליחה לשמר את התרבות המסורתית, ובשעה שיהודי כל העולם עברו תהליכי מודרניזציה וחילון, היא שמרה על עצמה סגורה ומסוגרת וכל היהודים החיים בה כיום, שומרים על מסורת ישראל סבא בנאמנות בהקפדה ובמסירות. המבקר בג'רבה חווה חוויה עזה וחש כמי שנכנס למנהרת הזמן וחולף מאות שנים לאחור על פני ההיסטוריה היהודית.
בני הקהילה נהנים אמנם ממיטב הטכנולוגיה המודרנית, אבל דפוסי החיים הקהילתיים נראים כשחזור מופלא של דרכי החיים היהודיים בגולה בשיא תפארתם".
קישורים חיצוניים
באופקיים יש את משפחת פינש ואם יש מישהו שהוא שם משפחה פינש שיצור איתנו קשר כי כולם יתפזרו בארץ ואנחנו לא מוצעים אותם