אוצר הגדולים אלופי יעקב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־00:21, 25 בינואר 2009 מאת דניאל ונטורה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוצר הגדולים אלופי יעקב

אוצר הגדולים אלופי יעקב הוא ספר המביא את תולדות גדולי ישראל מתקופת הגאונים והראשונים.

מחבר הספר, נפתלי יעקב הכהן, מסביר כי המטרה שלמענה נכתב הספר היא "לזכור ימות עולם, להבין שנות דור ודור, לידע ולהתבונן דברי הימים של ישראל עמו". הוא מציין שבראשית תולדות עם ישראל עוסק התנ"ך, שנכתב ברוח הקודש. החל מתקופת בית שני חז"ל כתבו את דברי הימים בספרים כמו מגילת תענית. נותרו ספרי יוסף בן גוריון ולאחר מכן חיבר ר' יוסי בן חלפתא התנא את סדר עולם רבא. כן חוברו "סדר עולם זוטא" - תולדות ראשי הגלויות בבל, סדר תנאים ואמוראים לחכם אחד פלוני אלמוני בימי הגאונים ומבוא לתלמוד לרבינו שמואל הנגיד. המחבר מוסיף כי "דור חדש של משכילים" החל לחבר ספרים על דברי ימי עם ישראל. אך כל חיבוריהם הוא "השערות ושקרים" ומה שיותר גרוע "שאינן לשם שמים". מטרתם להציג את תולדות עם ישראל כמו תולדות העמים.

על יסוד הקדמה זו, בחר הכהן להציג את תולדות חייהם ואת חיבוריהם של גדולי ישראל מתקופת הגאונים והראשונים, דהיינו משנת ד"א ש"נ (642) - לפי אגרת ר' שרירא גאון, עד ה"א ש"נ (1643). החיבור כולל תשעה כרכים - 2,714 עמודים.

פתח אוצר[עריכה]

בטרם יפרט את שמות גדולי ישראל בספרו, הכהן מביא הערות כלליות המסבירות מושגים בתיאור התולדות של חכמי ישראל. להלן בדוגמאות אחדות:

  • אב - ובן - סגנון מקובל בחכמי ספרד כאשר שהיו תחת השפעת חכמי האסלאם. במקרים אלא הושמטה המילה "בן" וכתוב "אני ראובן נסים" במקום "אני ראובן בן נסים".
  • אדוני - כמה רבנים נהגו לכתוב זאת כאשר מזכירים חכם פלוני. יש הסבורים שהכוונה היא שאותו רב הוא "רבו אלופו של אותו החכם הכותב בספר" אך לדעת מחבר "אוצר הגדולים" זה רק "סלסול ושבח למי ששאבו (ממנו) הרבה מימי חכמתם ותורתם מספריהם"
  • מדינת בריטניא היא אנגליה - שם היו יהודים אחרי החורבן. שם הייתה עלילת דם בשנת תתק"ד בעיר נארוויטש ובשנת 1189 היו בה גזירות שכללו "הריגות ושמדות". בשנת 1290 היה גירוש כללי של היהודים.
  • סדר ימי הגאונים - ארבע מאות חמישים ושתים שנה משנת שמ"ט עד שנת תת"א לפרט קטן, ישיבת פומבדיתא ובישיבת סורא משנת שס"ט עד ד"א תשצ"ד, בהפסקות, ובסורא מ"א גאונים ובפומבדיתא הן במספר מ"ט.
  • חכם ורב - ידוע שהספרדים מלפנים וגם היום היו קוראים את הרב "אב בית דין" בשם חכם. ותואר החכם השלם היה תואר כבוד גדול.
  • רשויות - עניין זה מצוי הרבה בספרי תשובות הגאונים קדמונים חכמי בבל. הקהילות נחלקו לשלושה חלקים שנקראו רשויות:
  1. ממשלת ראש הגלות
  2. ממשלת מתיבתת גאוני סורא
  3. ממשלת מתיבתת גאוני פומבדיתא

וכל אחת שלחו נדבותיהם ותרומת ידם לממשלה העליונה וכן העמדת שופטים, רבנים ודיינים

תוכן הערכים[עריכה]

ברשימת חכמי ישראל נכללים אישים מפורסמים ואחרים. חשיבותו של הספר הוא במידע על האישים הפחות ידועים, מתוך הנחה כי רק בספר זה יימצא מידע עליהם. נפרט דוגמאות אחדות:

  • בערך על המהר"ל מפראג נכתב :"בנו יחידו של המהר"ל, בצלאל שהיה תלמיד חכם חריף, לא התקבל על ידי הקהילה להיות ממלא מקום אביו המהר"ל כאשר זקן, והיגר לקהילת קולין, ושם נפטר ונקבר בשנת 1600, כעשור לפני מות המהר"ל." ספר "אוצר הגדולים" מוסיף פרטים: שמו היה ר' בצלאל חריף. הוא לא התקבל למילוי מקום אביו בפראג מפאת "קנאת חכמי פראג". לא היו לו בנים רבנים. המקור שהוא מציין הוא ספר היוחסין של מהר"ל.
  • חכם ומקובל ורופא לא מוכר ברוך בונפונטי הרופא, מגולי ספרד אשר היה עם דון שמואל אברבנאל בעיר פררה שבאיטליה. הוא התקרב להגמונים הקרדינאליים ולמד עמם את חכמת הקבלה. גם כאן מובא המקור: ספרי ר' אלי' הבחור.
  • משפחת הענוים הייתה משפחה ידועה באיטליה עד ימי הביניים. מאז, נעלמו עקבותיה. "אוצר הגדולים" מספר על רבינו בנימין בן רבי יחיאל הרופא ממשפחה זו, שחי בשנת ה"א בערך (1239). היה צאצא למשפחת רבי נתן בן רבי יחיאל מרומי (1035 - 1110) מחבר "הערוך". אחיו, רבינו בנימין, חיבר את "שבולי הלקט" ובניו גדולי הדור בדור השני אחריו "רבינו יהודה" - הוא ריבב"ן בעל פירושי מסכת שקלים בש"ס וילנא. הוא מצטט עוד צאצאים וספרים שחיבר כל אחד מהם. ושוב מובא המקור למידע.

"האנוסים"[עריכה]

מחבר הספר אינו מסתפק בהבאת תולדות אישים מישראל. הוא גם כתב ערך רחב, על פני שבע דפים, על ה"אנוסים" -שלא במובן המקובל של המושג . וזאת, מנקודת ראות מסורתית יהודית ועל רקע תקופה ארוכה יותר בתולדות ישראל.

תחילה הוא מביא הגדרה רחבה יותר. האנוסים, לפי הגדרתו, היו מצויים בצרפת, ספרד, פורטוגל וכן ב"מדינות ישמעאל". הם נוהגים כמו נוצרים או מוסלמים. אבל הם יהודים השומרים "כפי יכולתם (את) דת משה". הנוצרים יקראו להם "מאראנוס", אשר מקורו מהמילה "מרנאת" - כינוי ל"אותו האיש". המונח הפך לגנאי ובשפה הספרדית לקללה. הם הוכרחו לאכול "חזיר" בפומבי כדי שלא יחשדו בהם שהם ממשיכים לשמור על הדת היהודית.

הוא כתב כי רבינו גרשום מאור הגולה (960 - 1040) גזר חרם על מי שיזכיר - לבני האנוסים שחזרו בתשובה - את שנותיו הראשונות, זאת, כ-400 שנה לפני גרוש ספרד.

גם הרמב"ם כתב על כך, בעקבות המרות הדת מצד המוסלמים, והבהיר כי אין לראות בהתאסלמות עבודה זרה. כך כתב גם באגרת תימן.

הסופר ממיין את האנוסים לקבוצות:

  1. אלו שקבלו את המרת הדת ברצון והצטרפו לרודפי היהודים.
  2. הפוסחים על שני הסעיפים.
  3. אלו אשר ימשיכו לשמור על הדת היהודית במלואה והקהילות היהודיות מתפללות לשלומם.

הוא מספר כי חלק גדול מהם היגרו ללבנט ואף לאמריקה. ויש אומרים שגם כריסטופר קולומבוס נמנה עמם. בארצות אליהן הגיעו עלו לגדולה אחדים מהם כמו דונה גרציה. הוא מסכם, כי רובם אבדו ליהדות. ובתור "אפילוג" הוא מוסיף שהנה בימיו שלושה מיליון יהודים יחשבו ל"אנוסים" ברוסיה.