רבי משה בן נחמן

מגדולי ישראל מתקופת הראשונים, שכתב על הש"ס והתורה.

תולדותיו

נולד בגירונה שבספרד בשנת ד"א תתקנ"ד (1194), ונפטר בארץ ישראל בשנת ה"א ל' (1270). העמיד תלמידים הרבה, ביניהם הרשב"א ור' אהרן הלוי (הרא"ה). בשנת ה"א כ"ז (1267) נאלץ לגלות מספרד בעקבות ויכוח פומבי בענייני דת עם המשומד הנוצרי פבלו קריסטיאני. ויכוח זה כפו עליו המלך (שהעריכו מאוד) והכמורה הנוצריים שבקטלוניה. אמנם הרמב"ן ניצח בטענות ניצחות מן התלמוד, ומפורסמת תשובתו לטענה "כיצד יודעת היהדות שעוד לא בא המשיח?" והרמב"ן השיב שעל ימי המשיח נאמר "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותם למזמרות". הרמב"ן פנה אל מלך ספרד ושאלו האם יהיה מוכן להשמיד את כל בנשק שלו ולהשבית את הצבא, והמלך כמובן סירב. ע"פ ההסכם שנכתב לפני הויכוח היה מותר לרמב"ן לומר כל מה שירצה, והרמב"ן אכן תקף בחריפות פעמים רבות טענות מגוחכות של הנוצרים. לאחר הויכוח נגזרה גזירה על שריפת התלמוד שבו נעזר הרמ"ן רבות להוכחת טיעוניו, והרמב"ן נאלץ לברוח מספרד.

בגיל 73 עלה הרמב"ן לארץ ישראל על אף הסכנות, ושם חידש את הישוב היהודי בירושלים, אשר נחרב קודם לכן על ידי הטטרים, ומשום כך הוא נחשב לאבי הישוב היהודי המודרני בירושלים. הוא מתאר כי בבואו לירושלים לא מצא בה כי אם שני אחים צבעים ששכרו את הרשות לסייד בירושלים. הרמב"ן שיפץ חורבה שנמאה בעיר (על שמה "בית הכנסת הרמב"ן) והחזיר את ספרי התורה שהוברחו לשכם בתקופת המלחמה.

ספריו

• הרמב"ן כתב פירוש לתורה, שבו הוא דן בפירושי רש"י וראב"ע ולעיתים גם ברמב"ם. בפירוש מוטמעים ערכים רבים באמונה ובמחשבת ישראל. לפעמים הרמב"ן מפרש דברים "על דרך האמת" - היינו הקבלה. רעיונות מפורסמים של הרמב"ן על התורה הם לדוגמא: "מעשי אבות סימן לבנים".

• השגות על ספר המצוות לרמב"ם, שבו הוא משיג על מצוות שמנה הרמב"ם שלשיטתו לא היה צריך למנות, וכן מוסיף בסוף את ה"שכחות" - מצוות שלדעתו היה על הרמב"ם למנות ולא מנאם.

• חידושי הרמב"ן על הש"ס.

• ספר "מלחמות השם", שנכתב כתשובה להשגות הרז"ה (רבי זרחיה הלוי) על הרי"ף.

• דרשות הרמב"ן.

• אגרת הרמב"ן - אגרת קצרה ששלח הרמב"ן לבנו מארץ ישראל העוסקת בהדרכות במוסר. האגרת נתפרסמה מאוד, והיא מודפסת בתחילת סידורים רבים.