נחלת שבט אשר

מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט אשר בירוק- בהיר בצפון-מערב הארץ, לחוף הים - מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי

נחלת שבט אשר מצויה בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון . הנחלה עלתה בגורל החמישי לאחר נחלת שבט יהודה ונחלאות "בית יוסף". היא השתרע מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני^[1] עד להר הכרמל בדרום, במזרח היא תוחמת את נחלת שבט נפתלי ונחלת שבט זבולון. היא משתרעת על פני חבלי הארץ: העמקים והגליל התחתון והגליל המערבי. הוא בשכנות לנחלת שבט נפתלי, אף הוא מ"מחנה דן" במדבר סיני.

הזיהוי של ערי הנחלה, עשרים ושתים, הוא משוער, רק ערים אחדות זוהו.

נחלת שבט אשר חוסמת את המוצא לים לשבט זבולון. למעשה הדבר סותר את הכתוב: "זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן [[ספר בראשית]], מ"ט, י"ג. וכן את הנוהג המקובל היום לקרוא לשטח בין חיפה לעכו בשם "עמק זבולון" הוא חדש יחסית. ^[2].

הגר"א פירש "שהיה לזבולון מובלעת בנחלת אשר שגבלה בתחום ארץ הצידונים והגיע עד הים ^[3].

תאור הנחלה

בספר יהושע מובא תאור הנחלה : "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי, לְמַטֵּה בְנֵי-אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם. כה וַיְהִי, גְּבוּלָם חֶלְקַת וַחֲלִי, וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף. וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד, וּמִשְׁאָל; וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה, וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת. וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, בֵּית דָּגֹן, וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח-אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק, וּנְעִיאֵל; וְיָצָא אֶל-כָּבוּל, מִשְּׂמֹאל. וְעֶבְרֹן וּרְחֹב, וְחַמּוֹן וְקָנָה, עַד, צִידוֹן רַבָּה. וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה, וְעַד-עִיר מִבְצַר-צֹר; וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה, ויהיו (וְהָיוּ) תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה. וְעֻמָה וַאֲפֵק, וּרְחֹב: עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְחַצְרֵיהֶן. י"ט,כ"ד-ל'

מפת נחלת השבט

נחלת שבט אשר

תחומי הנחלה

חוקר המקרא, זכריה קלאי בוחן את רשימת הערים ומגיע למסקנה כי "הסדר אינו ברור כל צורכו". המסקנות אינן חד- משמעיות.

התחום היחידי שברור (גם זה בספק - ראו בהמשך) הוא ממערב: "וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה). אם ניתן להגדיר "בְשִׁיחוֹר לִבְנָת" בתור נחל הקישון, כמו שמגדיר אטלס כרתא לתקופת המקרא ^[4]. זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל ^[5] דוחה את ההשערה כי "שיחור ליבנת" היא נחל דליה ואפילו נחל התנינים. לפי כך גם גבול דרום הנחלה מוגדר. לפי הגירסה האחרונה, הר הכרמל הוא בנחלת שבט מנשה. "חלקת" מוגדרת בתור תל קימון, יקנעם בימינו, וזו גם המפגש עם נחלת שבט זבולון.

בצפון הנחלה מגיעה "עַד, צִידוֹן רַבָּה". תאור זה הוא שייך לתאור האידאלי של הנחלה ^[6] . במזרח, נחלת שבט זבולון, אף היא לא מוגדרת בצורה ברורה.

יהודה אליצור ויהודה קיל,אטלס דעת מקרא מציין כי בני אשר היו מיעוט בקרב הכנעני יושב הארץ, כפי שנאמר בספר שופטים:" וַיֵּשֶׁב, הָאָשֵׁרִי, בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: כִּי, לֹא הוֹרִישׁוֹ" א',ל"ב.

הם גם מעלים את ההשערה, כי חלק מבני השבט ישבו בנחלת שבט מנשה כפי שעולב בדמיון בין שמות משפחה משבט אשר לשמות מקומות בנחלות "בית יוסף" לפי ספר דברי הימים:" א',ז',ל'-מ' כמו "וּבְנֵי, שָׁמֶר" משבט אשר - כאשר "שמר" היא מקומה של שומרון הקדומה.

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• יהודה אליצור ויהודה קיל,אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993
• זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967
• יוחנן אהרוני, אטלס כרתא לתקופת המקרא, הוצאת כרתא, ירושלים, 1972