זכרונות ארץ ישראל

זכרונות ארץ ישראל הוא מפעלו של אברהם יערי. שני הכרכים של הזכרונות, סך הכל 1,301 עמודים, הם אוסף של 120 פרקי זכרונות ארץ ישראל . התקופה הנסקרת בשני הכרכים היא מהמאה ה-17 בה תאר את סבלות יהודי ירושלים והרפתקאות מחדשי היישוב היהודי בטבריה עד להקמת יישובי חומה ומגדל בשנת 1937 והמרד הערבי הגדול, מאורעות הדמים של השנים 1937 - 1938. בסוף הכרך השני מובא אוסף של מקורות ביבליוגרפיים לנושאים השונים.

בין השאר מובאים בכרך הראשון הזכרונות מהמאה ה-17 וההמאה ה-18 של ראשי הקהילות היהודיות בירושלים, טבריה, עכו, צפת ויפו ומייסדי המושבות פתח תקוה, ראשון לציון, ראש פינה , זכרון יעקב ואפילו באר טוביה. כן מובאים הזכרונות של האישים: יהושע ילין, יוסף ריבלין, יואל משה סולומון, משה סמילנסקי, אברהם שפירא וזלמן דוד ליבונטין.

בכרך השני זכרונות: אליהו זאב לוין-אפשטיין, משה סמילנסקי, מאיר דיזנגוף, הלל יפה, מנחם אוסישקין, אהרון דוד גורדון, ועוד.

בסייפא של המבוא לספר, מוצגת מטרת ההוצאה לאור של קובץ הזכרונות:

"שלא כספרי-זכרונות סתם ספרי-זכרונות של בוני ארץ ישראל. הענין שברוב ספרי-הזכרונות מסופר על דברים שעברו ואינם עוד, ואילו בספרי-הזכרונות של ארץ-ישראל אף-על-פי שמסופר בהם על העבר, הרי יש בהם גם משום עדוּ‏ת על ההוֹוה. התנאים החיצוניים נשתנו, אך הרוח הפנימית אחת היא : כאז כן עתה יוצאים אנשים צעירים ‏כדי להפרות שממה ולהפוך מדבר לעדן. כאז כן עתה מרובים המכשולים שבידי שמים שבידי אדם. כאז כן עתה עמוקה ההכרה שכל המעשים אינם אלא ראשית השתרשות העם בארצו. פעולת הראשונים לא פסקה בארץ ישראל. מעשה אבות הם סימן לבנים" (מקור=כרך ראשון, עמ' 42)

כרכי הזכרונות יצאו בשנת 1947 על ידי המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית. משנת 1974 הוצאת מסדה מוציאה את הספר. הספר הודפס פעמים אחדות.

הכרך הראשון של הזכרונות

אברהם יערי מתחיל את ספרו בזכרונות איש ירושלים על "סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך" ומסביר לקורא: אם תרצה להבין מדוע לא הצליחה ההיישבות היהודית בארץ ישראל להתבסס עד למחצית המאה ה-18 קרא זכרונות אלו.

מחמד בן פרוך

מחמד בן פרוך הפחה, היה מושל ירושלים, בימי השלטון האימפריה העות'מאנית, רק שנתיים - בשנים 1625 ו1626. הפחה הגיע לעיר, אחרי שנות שיגשוג לעיר. שנים שמספר היהודים שבאו לעיר היה בשיא. מצבם הכללי היה טוב מאד. ואז, הוא מונה למושל העיר . אברהם יערי מסכם את תקופתו : "בימיו נתגבש כל הרע והמגוּנה שבשלטון התוּ‏‏רכי: עריצוּ‏ת השליטים הגבוֹ‏הים, חַ‏מדנוּ‏ת הפקידים, תוהו-ובוהו באדמיסטרציה, חוּלשת השלטון המרכזי, הפקרתו הגמורה של האזרח ולא כל שכן העוֹ‏‏לה הבא ממדינה זרה". בקיצור הגלות בצורה החמורה ביותר ועוד בעיר הקודש ירושלים

בבואו לסכם את מעשי הפחה כלפי היהודים כותב איש ירושלים :" ויגזול את כל אשר להם ועוד אשר לוו בנשך להנצל ממנו. ואין חקר לבגדי הצמר והמשי היקרים מזהב...וירשיעו פעמים רבים דברים נמנעים (שלא ניתנים לביצוע) להמצא תחבולה כדי להפרע תחתם בכסף מלא תשלום כפל שווים.. כאשר תם כל הכסף הנמצא בבית כל איש ואישה וכל אלמנה ויתום... בתי היחידים התרוקנו"

"ועד היום נהינו ממושכנים בידי יושבי הארץ הישמעאלים ב-50,000 גרוש והנשך עליהם 10,000 גרוש לשנה". והוא מסיים בבקשה מי שיכול שייבוא לעזרתנו" - זו גם מטרת כתיבת הזכרונות.

טבריה ,עכו וצפת

בסדרה של זכרונות מתאר אברהם יערי את האירועים בגליל במאה ה-18. תחילה הוא מביא את זכרונות ר' יעקב מירב על "הרפתקאות מחדשי הישוב בטבריה". בשנת 1740 הרב חיים אבולעפיה הוזמן להתיישב בטבריה על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר. הרב חיים אבולעפיה, הוזמן לעיר "לחדש את מסורת אבותיו", שכן סבו היה המרא דאתרא של העיר לפני שנחרבה. הרב אבולעפיה חידש והחיה את היישוב היהודי בעיר. בשנת 1742 הרב מקבל איגרת מיהודים חשובים בדמשק, ובה נאמר כי סולימאן עומד לכבוש את טבריה , להחריב את בתיה ולהרוג את יושביה. יעקב מירב מספר על תוצאות ההתקפה ההארטילרית על טבריה: פגזים נופלים עליה לרוב אך הם נןחתים בשדות פתוחים בתוך העיר או מגיעים למים בים כנרת. בעיר עצמה הבתים לא נפגעים וחיי התושבים נמשכים כסדרן. אפילו אין מצור על העיר והאספקה החקלאית מגיעה כסדרה לטבריה . סולימאן מחזיק בתואר של מנהיג המשלחת הרישמית של העולים לרגל למכה מדמשק, פעם בשנה. הזמן דוחק וסולימאן נאלץ לחזור לדמשק. יהודי העיר קובעים את יום הנסיגה, ד' כסלו , ליום פורים מיוחד ליהודי טבריה. סולימאן מחליט לבוא לטבריה פעם השנייה. הפעם הוא לא מספיק להגיע לעיר ובדרך אליה הוא נתקף מהרעלת קיבה ומת. מירב מסיים את זיכרונותיו במשפטים אלה: "כלי המלחמה הוסעו לעכו, את ה"פגר" הוליכו לדמשק ויום ז' אלול נקבע ליום שמחה וששון. כי בו נפגר המשנה ומת, כן יאבדו כל אויבך ה', כן תראנו התשועה הגדולה בביאת משיחנו במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון".

בהמשך, אברהם יערי מתאר את סופו של עבדאללה לאחר מותו של חיים פרחי. כן הוא מביא את זכרונות הילדות של ר' יעקב שאול אלישר, לימים חכם באשי בירושלים. חיבורו של בן ה-17 המתאר את תלאות המשפחה בצפת ובירושלים בימיו של עבדאללה פאשה. ואת סבלות יהודי צפת במאה ה-19.

הכרך הראשון

הכרך הראשון כולל זכרונות מהמאה ה-17 עד סוף המאה ה-19.

תוכן הכרך השני

הכרך השני של הזכרונות כולל 61 זכרונות משנת 1890 עד 1937. להלן רשימת הזכרונות:

דוגמאות לזכרונות

רחובות

הרשימה הראשונה, ה-58 במספר, שאר ה-57 הם בכרך הראשון, היא מזכרונות של "אליהו אהרון אייזנברג" , תושב ואדי חנין, תר"ן, (1890) על הקמת המושבה רחובות. וכך הוא מספר: אדמת רחובות, "דורן" לשעבר, הכילה 10,600 דונם, והיתה שייכת לנוצרי קתולי בשם אנטון ריק מיפו. יישבו בה רועי בקר וצאן שזרעו חלקות קטנות אך גם שדדו עוברי אורח. בתרמ"ט נודע כי הגרמנים מירושלים, מהנהלת בית היתומים שנלר בקשו לרכוש את השטח לשם הקמת בית ספר חקלאי. גם יווניה עשירה רצתה את השטח עבור בכנסיה היוונית. בינתיים הגיע לאייזנברג מכתב מאגודה רוסית בשם "אגודת האלף" אשר בקשה לקנות אדמה בארץ ישראל, כאשר רוב התשלום עבורה יהיה בעתיד. אייזנברג מישכן את אדמתו, קבל אשראי מסוחר תבואות ושילם דמי קדימה על חשבון הרכישה. האדמה נבדקה ונמצא כי שני-שליש ממנה ראויים לעצי פרי ושליש לתבואה. עקשנות של אחד השותפים למשא ומתן הביאה לכך כי יהיה מיפוי מדוייק של הקרקע. כך הושגו רשיונות לבניית רפתות עם אופציה להפיכתם לבתי מגורים. בתשעה באב הם נקראו לבית הממשל ביפו וקבלו את אישורי הרכישה. הזכרונות שמביא יערי, לעיתים קשורים זה בזה והנה הסיפור השלישי הוא גם על רחובות על ל"התפשטות שיר 'התקוה בימי ייסוד רחובות." מכאן עובר המחבר, ברשימה אחת, לצפון הארץ ומספר את סיפורו של דוד ש. שוב על ייסוד המושבה משמר הירדן.

משה סמילנסקי

חלק של הכרך השני מביא את סיפוריו של האיכר, הסופר משה סמילנסקי על  : "חאן מנעולי" - מרכז המושבות ביפו ועל "יום עבודתי הראשון" בראשון לציון כאשר הסובבים אותו לועגים לו. על הספקולציות בקרקעות , הוא מביא את הסיפור על "ימי טיומקין בארץ. אחד העם מבקר בארץ ומנחם אוסישקין מספר על החג הפסח שעבר עליהם בירושלים - חויות אשר ישמשו חומר למאמריו של אחד העם. משה סמילנסקי מתאר את ימיה הראשונים של המושבה שהיה שותף להקמתה - חדרה. אברהם יערי, בארבע פרקים על חדרה מביא את סיפורו של הרופא הלל יפה ושל בית החרושת לזכוכית בטנטורה.

בשלהי המאה ה-19

יערי עובר לנושאי תרבות, מספר על ראשית בית הספרים הלאומי וממי התקבלו הספרים הראשונים. בנימין זאב הרצל בארץ, מבקר במקוה ישראל וברחובות. מפי מנחם אושיסקין הוא מביא רשימה על "שעות כושר שהוחמצו", כאשר הציעו שטח אדמה והיהודים לא רכשו אותו ולבסוף באו הגרמנים ובנו עליה את המושבה וילהלמה. עוד החמצה מפי זלמן דוד ליבונטין כאשר הבדווים בנגב, בשנת 1903, בקשו לכרות ברית עם היהודים.

הוא עובר לסיפורי הפועלים והשומרים, על כיבוש העבודה, על חוות פועלים ועל החיים בקבוצת כנרת. הוא מגיע לזכרונות ישראל גלעדי מראשי השומר ועל השומר האגדי אלכסנדר זייד. סטייה קלה משטףה הזכרונות והוא מספר על יהדות תימן. ובטרם תפרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא במיא את הסיפורים על : הקמת תל אביב , קבוצת דגניה ומרחביה - היישוב הראשון בעמק יזרעאל.

פרקי השלמה

בסיום הספר מופיעים שלושה מפתחות:

• ציונים ביליוגרפיים - המקורות לכל אחד מהזכרונות.
• מפתח לשמות האנשים והמקורות
• מפתח שמות כותבי הזכרונות

הספר

• שם=זכרונות ארץ ישראל
• מחבר=אברהם יערי
• הוצאה=המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית
• שנת הוצאה=1947
• מספר עמודים=1,301 בשני כרכים